• אלימות בגדאד (1950–1951), אלימות הארכיונים

    מאמרם של חנן חֶבר ויהודה שנהב עוסק בסדרה של אירועים אלימים שהופנו נגד הקהילה היהודית בבגדאד בשנים 1950–1951 – ובהיסטוריה האלימה לא פחות של זיכרון (ובעיקר השכחת) אותם האירועים. המאמר מתמקד בארכיונו הפרטי של ברוך נאדל, עיתונאי, חוקר וסופר, שהאשים את מדינת ישראל ואת המוסד הישראלי – וספציפית את השליח הציוני מרדכי בן-פורת – בתכנון ובביצוע סדרת הפיצוצים שנועדה, לדברי נאדל, לדרבן את יהודי עיראק להגר לישראל במסגרת "מבצע עזרא ונחמיה". בעזרת ניתוח טקסטואלי קשוב של טקסטים שהותיר נאדל בארכיונו ל"חוקרים בעתיד" עומדים המחברים על אופני ההתמודדות של נאדל מול מנגנוני ההשתקה של הריבון – מנגנונים שנועדו להשתיק הן את הסיפור ההיסטורי והן את מי שביקש לחשוף אותו.

     

    20.00

    מאמרם של חנן חֶבר ויהודה שנהב עוסק בסדרה של אירועים אלימים שהופנו נגד הקהילה היהודית בבגדאד בשנים 1950–1951 – ובהיסטוריה האלימה לא פחות של זיכרון (ובעיקר השכחת) אותם האירועים. המאמר מתמקד בארכיונו הפרטי של ברוך נאדל, עיתונאי, חוקר וסופר, שהאשים את מדינת ישראל ואת המוסד הישראלי – וספציפית את השליח הציוני מרדכי בן-פורת – בתכנון ובביצוע סדרת הפיצוצים שנועדה, לדברי נאדל, לדרבן את יהודי עיראק להגר לישראל במסגרת "מבצע עזרא ונחמיה". בעזרת ניתוח טקסטואלי קשוב של טקסטים שהותיר נאדל בארכיונו ל"חוקרים בעתיד" עומדים המחברים על אופני ההתמודדות של נאדל מול מנגנוני ההשתקה של הריבון – מנגנונים שנועדו להשתיק הן את הסיפור ההיסטורי והן את מי שביקש לחשוף אותו.

     


  • בלפור פינת אחד העם: ציונות, לאומיות ואימפריאליזם במחשבה הפלסטינית המוקדמת

    מאמרו של אלי אושרוב בוחן את יחסם של הפלסטינים להצהרת בלפור לאורך המאה העשרים ועד היום. התפיסה הערבית המקובלת שלפיה היהודים אינם "עם" במובן המודרני אלא "עדה דתית" קשורה באופן עמוק ליחסים בין הציונות לאימפריאליזם מאז 1917. אושרוב מדגים כי ההבטחה הבריטית להקים בית לאומי לעם היהודי בפלשתינה-א"י תרמה להתפתחותו של שיח ערבי על לאומיות יהודית; שיח זה הגיע לשיאו לאחר 1948, אז הפכה שלילת הלאומיות היהודית לסעיף רשמי באידיאולוגיה הפלסטינית. המאמר מראה, עם זאת, כי לפני 1948 חברים מרכזיים באליטה הלאומית הפלסטינית הכירו ברעיון של לאומיות יהודית, ובשנות השלושים אף הסכימו להתפשר עם הציונות ועם האימפריה הבריטית ולהכיר ב"ציונות רוחנית" שתשמש מסגרת אידיאולוגית לקיומו של בית לאומי יהודי בפלסטין, בהתאם להבטחה שניתנה בהצהרת בלפור. המאמר מתמקד ביוּסֵף הַיְכַּל, מנהיג פלסטיני מקומי ואינטלקטואל מיפו, שהגותו מדגימה את התפקיד שמילאה כתיבתו של אחד העם בעיצוב הגישה הערבית הפרגמטית בשנות השלושים.

    20.00

    מאמרו של אלי אושרוב בוחן את יחסם של הפלסטינים להצהרת בלפור לאורך המאה העשרים ועד היום. התפיסה הערבית המקובלת שלפיה היהודים אינם "עם" במובן המודרני אלא "עדה דתית" קשורה באופן עמוק ליחסים בין הציונות לאימפריאליזם מאז 1917. אושרוב מדגים כי ההבטחה הבריטית להקים בית לאומי לעם היהודי בפלשתינה-א"י תרמה להתפתחותו של שיח ערבי על לאומיות יהודית; שיח זה הגיע לשיאו לאחר 1948, אז הפכה שלילת הלאומיות היהודית לסעיף רשמי באידיאולוגיה הפלסטינית. המאמר מראה, עם זאת, כי לפני 1948 חברים מרכזיים באליטה הלאומית הפלסטינית הכירו ברעיון של לאומיות יהודית, ובשנות השלושים אף הסכימו להתפשר עם הציונות ועם האימפריה הבריטית ולהכיר ב"ציונות רוחנית" שתשמש מסגרת אידיאולוגית לקיומו של בית לאומי יהודי בפלסטין, בהתאם להבטחה שניתנה בהצהרת בלפור. המאמר מתמקד ביוּסֵף הַיְכַּל, מנהיג פלסטיני מקומי ואינטלקטואל מיפו, שהגותו מדגימה את התפקיד שמילאה כתיבתו של אחד העם בעיצוב הגישה הערבית הפרגמטית בשנות השלושים.


  • חורבות עזה, 1917: המלחמה הגדולה בשערי ארץ הקודש

    מאמרו של דותן הלוי שב למערכה הבריטית על ארץ ישראל, אבל במקום לעסוק שוב בהסתערות הפרשים האוסטרלים על באר שבע או בכיבוש ירושלים, הוא בוחן אפיזודה משמעותית שנדחקה לשולי הדיון ההיסטורי וההיסטוריוגרפי: חורבנה של העיר עזה, שבמהלך 1917 נחפרה בידי העות'מאנים על הקרקע ונכתשה בידי הבריטים מהאוויר. כאתר הרס מובהק, עזה היא מרחב אידיאלי לבחון בו את ההבדלים המדומיינים והממשיים בין המערכה בארץ ישראל לבין "המלחמה הגדולה" כפי שנחוותה במערב אירופה. לטענת הלוי, הנטייה ההיסטוריוגרפית להפריד בין שתי החזיתות משקפת תפיסות אוריינטליסטיות על אודות המלחמה במזרח ועל אודות המזרח בכלל. המאמר מתמקד בייצוגיו של המסגד הגדול בעזה, שהופצץ על ידי הבריטים, ומראה כי דווקא הדמיון בין המסגד ההרוס לבין דימוי הכנסיות החרבות בחזית המערבית אִפשר לבריטים לקבע את ההפרדה בינם ובין יריביהם המוסלמים, ובתוך כך להציג את ארץ ישראל כמקום שניתן לשקם בו את האמונה ברעיון ה"קִדמה", שהושחת לבלי הכר בשדות הקטל באירופה.

    מאמרו של דותן הלוי שב למערכה הבריטית על ארץ ישראל, אבל במקום לעסוק שוב בהסתערות הפרשים האוסטרלים על באר שבע או בכיבוש ירושלים, הוא בוחן אפיזודה משמעותית שנדחקה לשולי הדיון ההיסטורי וההיסטוריוגרפי: חורבנה של העיר עזה, שבמהלך 1917 נחפרה בידי העות'מאנים על הקרקע ונכתשה בידי הבריטים מהאוויר. כאתר הרס מובהק, עזה היא מרחב אידיאלי לבחון בו את ההבדלים המדומיינים והממשיים בין המערכה בארץ ישראל לבין "המלחמה הגדולה" כפי שנחוותה במערב אירופה. לטענת הלוי, הנטייה ההיסטוריוגרפית להפריד בין שתי החזיתות משקפת תפיסות אוריינטליסטיות על אודות המלחמה במזרח ועל אודות המזרח בכלל. המאמר מתמקד בייצוגיו של המסגד הגדול בעזה, שהופצץ על ידי הבריטים, ומראה כי דווקא הדמיון בין המסגד ההרוס לבין דימוי הכנסיות החרבות בחזית המערבית אִפשר לבריטים לקבע את ההפרדה בינם ובין יריביהם המוסלמים, ובתוך כך להציג את ארץ ישראל כמקום שניתן לשקם בו את האמונה ברעיון ה"קִדמה", שהושחת לבלי הכר בשדות הקטל באירופה.


  • חלל ריבונות: דהמש – כרונולוגיה של כפר לא מוכר

    מאמרם של אליה מילנר וחיים יעקובי מביא את סיפורו של כפר דהמש, כפר פלסטיני לא מוכר בגבולותיה של העיר לוד שבעניינו מתנהל מאבק משפטי ממושך. לטענת המחברים, מרחבים לא מוכרים אינם רק תוצר של מדיניות תכנונית, אלא הם משקפים את כינונה ואת עיצובה של הריבונות הישראלית על הטריטוריה באמצעות פרקטיקה של אי-הכרה. ואמנם, עיון במסמכים המשפטיים והתכנוניים שהוצגו במסגרת מאבקם המשפטי של תושבי דהמש מלמד כי הדיון המשפטי מובנֶה כך שלא יגיע לכדי הכרעה וסיום. המקרה של דהמש, הממוקם במטרופולין תל אביב (ולא בנגב), חושף את חוסר היציבות התמידי של מרחבים שבהם הפרויקט הציוני לכאורה הושלם, אלה שאינם נתפסים בדרך כלל כמרחבים של קונפליקט לאומי. הדיון המשפטי-תכנוני בשאלת ההכרה או אי-ההכרה בדהמש נבחן במאמר לאור עבודתו של קרל שמיט העוסקת בריבונות כהכרעה בדבר השהיית החוק: מילנר ויעקובי טוענים כי במקרה הזה, הכוח הריבוני מבקש למתוח את מומנט ההכרעה הריבונית כדי לקבע את נוכחותו במרחב הפוליטי.

    20.00

    מאמרם של אליה מילנר וחיים יעקובי מביא את סיפורו של כפר דהמש, כפר פלסטיני לא מוכר בגבולותיה של העיר לוד שבעניינו מתנהל מאבק משפטי ממושך. לטענת המחברים, מרחבים לא מוכרים אינם רק תוצר של מדיניות תכנונית, אלא הם משקפים את כינונה ואת עיצובה של הריבונות הישראלית על הטריטוריה באמצעות פרקטיקה של אי-הכרה. ואמנם, עיון במסמכים המשפטיים והתכנוניים שהוצגו במסגרת מאבקם המשפטי של תושבי דהמש מלמד כי הדיון המשפטי מובנֶה כך שלא יגיע לכדי הכרעה וסיום. המקרה של דהמש, הממוקם במטרופולין תל אביב (ולא בנגב), חושף את חוסר היציבות התמידי של מרחבים שבהם הפרויקט הציוני לכאורה הושלם, אלה שאינם נתפסים בדרך כלל כמרחבים של קונפליקט לאומי. הדיון המשפטי-תכנוני בשאלת ההכרה או אי-ההכרה בדהמש נבחן במאמר לאור עבודתו של קרל שמיט העוסקת בריבונות כהכרעה בדבר השהיית החוק: מילנר ויעקובי טוענים כי במקרה הזה, הכוח הריבוני מבקש למתוח את מומנט ההכרעה הריבונית כדי לקבע את נוכחותו במרחב הפוליטי.


  • מוֹתוֹ שֶׁל זֶה הוּא חַיָּיו שֶׁל זֶה: הולדה לאחר המוות מזרעו של גבר מת על ידי הוריו והאידיאולוגיה של ההורות הישראלית-יהודית

    המאמר עוסק בהולדה לאחר המוות מזרעו של מת, ובמוקדו ניצבת שאלת כוח העמידה של נרטיבים לאומיים במציאות תרבותית משתנה. מי הם הוריו של ילד שנולד בנסיבות כאלה? האם גבר מת יכול להיות אב? האם הוריו של הילד הם האנשים שיזמו את הבאתו לעולם ועתידים לגדל אותו? האם הורות היא קטגוריה גנטית ומהותית או ביצועית ופרפורמטיבית? המאמר מציג את ההורות הישראלית (ולא רק את זו הישראלית) כרעיון אידאולוגי ולא "טבעי". לטענת טריגר, הוריו של המת, שמבקשים להביא לעולם נכד מזרע בנם, פועלים במסגרת ה"ביו-כוח" של השלטונות, במושגיו של פוקו; ואילו המדינה, שמאפשרת את התהליך, פועלת מתוך אידאולוגיה פרוֹ-נָטָליסטית, שיח של הנצחה ושיקולים הלכתיים. עקרון טובת הילד, שאמור להילקח בחשבון במסגרת ההחלטה אם לאשר הולדה מזרעו של גבר מת, נדחק כאן לשוליים – שוליות הנגזרת ממסגור ההולדה לאחר המוות בתוך אידאולוגיית ההנצחה וההמשכיות.

    20.00

    המאמר עוסק בהולדה לאחר המוות מזרעו של מת, ובמוקדו ניצבת שאלת כוח העמידה של נרטיבים לאומיים במציאות תרבותית משתנה. מי הם הוריו של ילד שנולד בנסיבות כאלה? האם גבר מת יכול להיות אב? האם הוריו של הילד הם האנשים שיזמו את הבאתו לעולם ועתידים לגדל אותו? האם הורות היא קטגוריה גנטית ומהותית או ביצועית ופרפורמטיבית? המאמר מציג את ההורות הישראלית (ולא רק את זו הישראלית) כרעיון אידאולוגי ולא "טבעי". לטענת טריגר, הוריו של המת, שמבקשים להביא לעולם נכד מזרע בנם, פועלים במסגרת ה"ביו-כוח" של השלטונות, במושגיו של פוקו; ואילו המדינה, שמאפשרת את התהליך, פועלת מתוך אידאולוגיה פרוֹ-נָטָליסטית, שיח של הנצחה ושיקולים הלכתיים. עקרון טובת הילד, שאמור להילקח בחשבון במסגרת ההחלטה אם לאשר הולדה מזרעו של גבר מת, נדחק כאן לשוליים – שוליות הנגזרת ממסגור ההולדה לאחר המוות בתוך אידאולוגיית ההנצחה וההמשכיות.


  • מסה וביקורת – 1917: נפט ושורשי הריבונות במזרח התיכון

     

    1917: נפט ושורשי הריבונות במזרח התיכון

    רייצ'ל הברלוק

     

    מאמרה המתורגם של רייצ׳ל הברלוק עוסק במשטר זיכיונות הנפט במזרח התיכון ובקשר בינו ובין גבולותיהן ואופיין של מדינות הלאום שנוצרו במזרח התיכון לאחר המלחמה. הברלוק מראה כי הגבולות הללו, למשל אלה שנוצרו במסגרת הסכם סייקס-פיקו, הוכתבו בראש ובראשונה על ידי האינטרסים של תאגידי הנפט הבריטיים, הצרפתיים והאמריקניים. מהלך זה הותיר אחריו מדינות לאום הכבולות לזיכיונות שהפקיעו מהן את השליטה בעושר התת-קרקעי שלהן – מדינות "חלולות" העוסקות באופן אובססיבי בחיזוק הזיקה לטריטוריה לאומית שהוגדרה על ידי גבולות שנוצרו למען תאגידי הנפט.

    20.00

     

    1917: נפט ושורשי הריבונות במזרח התיכון

    רייצ'ל הברלוק

     

    מאמרה המתורגם של רייצ׳ל הברלוק עוסק במשטר זיכיונות הנפט במזרח התיכון ובקשר בינו ובין גבולותיהן ואופיין של מדינות הלאום שנוצרו במזרח התיכון לאחר המלחמה. הברלוק מראה כי הגבולות הללו, למשל אלה שנוצרו במסגרת הסכם סייקס-פיקו, הוכתבו בראש ובראשונה על ידי האינטרסים של תאגידי הנפט הבריטיים, הצרפתיים והאמריקניים. מהלך זה הותיר אחריו מדינות לאום הכבולות לזיכיונות שהפקיעו מהן את השליטה בעושר התת-קרקעי שלהן – מדינות "חלולות" העוסקות באופן אובססיבי בחיזוק הזיקה לטריטוריה לאומית שהוגדרה על ידי גבולות שנוצרו למען תאגידי הנפט.


  • מסה וביקורת – כרוניקה של קץ ידוע מראש? המלחמה הגדולה וארגז הכלים של ההיסטוריונית

    איריס אגמון טוענת במסה זו כי ההיסטוריוגרפיה של מלחמת העולם הראשונה כמו נכתבת מהסוף – סופה הבלתי נמנע של האימפריה העות׳מאנית – וכי פרספקטיבה אירופוצנטרית זו מובילה לכמה נקודות עיוורון. מחקרה הנוכחי של אגמון, העוסק בפרסומו של "קוד המשפחה" העות׳מאני באוקטובר 1917, ממחיש את הצורך לבחון את התהליכים שהתרחשו באימפריה העות׳מאנית בתקופת המלחמה ובעשורים שקדמו לה מנקודת מבטם של שחקנים היסטוריים שפעלו מבלי לדעת שהאימפריה בת מאות השנים עומדת לקרוס תוך שנים ספורות.

    איריס אגמון טוענת במסה זו כי ההיסטוריוגרפיה של מלחמת העולם הראשונה כמו נכתבת מהסוף – סופה הבלתי נמנע של האימפריה העות׳מאנית – וכי פרספקטיבה אירופוצנטרית זו מובילה לכמה נקודות עיוורון. מחקרה הנוכחי של אגמון, העוסק בפרסומו של "קוד המשפחה" העות׳מאני באוקטובר 1917, ממחיש את הצורך לבחון את התהליכים שהתרחשו באימפריה העות׳מאנית בתקופת המלחמה ובעשורים שקדמו לה מנקודת מבטם של שחקנים היסטוריים שפעלו מבלי לדעת שהאימפריה בת מאות השנים עומדת לקרוס תוך שנים ספורות.


  • מסה וביקורת – מהפכת אוקטובר בפלשתינה-א"י: המקרה של מפלגת הפועלים הסוציאליסטית

    המסה של אפרים דוידי שבה אל מהפכת אוקטובר מ-1917, אירוע דרמטי שנודעה לו השפעה עצומה על המאה העשרים. דוידי בוחן את השפעתה של המהפכה על הזירה המקומית באמצעות סיפורה של מפ"ס – מפלגת פועלים סוציאליסטית שהוקמה בארץ ישראל באוקטובר 1919, ושמייסדיה הגדירו עצמם קומוניסטים. דוידי ממקם את פעילות המפלגה בהקשר הפוליטי והחברתי שבו נוסדה: בעולם – המהפכה הבולשביקית וייסוד האינטרנציונל השלישי; בפלשתינה-א"י – התבססות השלטון הקולוניאלי הבריטי; ובקרב היישוב – העימות עם המפלגות הציוניות. אמנם כבר בשנת 1923 שינתה המפלגה את שמה (והפעם ליידיש), אבל סיפורה קצר-הימים מאיר תקוות וחלומות, משברים וכישלונות, שמלווים אותנו עד היום.

    20.00

    המסה של אפרים דוידי שבה אל מהפכת אוקטובר מ-1917, אירוע דרמטי שנודעה לו השפעה עצומה על המאה העשרים. דוידי בוחן את השפעתה של המהפכה על הזירה המקומית באמצעות סיפורה של מפ"ס – מפלגת פועלים סוציאליסטית שהוקמה בארץ ישראל באוקטובר 1919, ושמייסדיה הגדירו עצמם קומוניסטים. דוידי ממקם את פעילות המפלגה בהקשר הפוליטי והחברתי שבו נוסדה: בעולם – המהפכה הבולשביקית וייסוד האינטרנציונל השלישי; בפלשתינה-א"י – התבססות השלטון הקולוניאלי הבריטי; ובקרב היישוב – העימות עם המפלגות הציוניות. אמנם כבר בשנת 1923 שינתה המפלגה את שמה (והפעם ליידיש), אבל סיפורה קצר-הימים מאיר תקוות וחלומות, משברים וכישלונות, שמלווים אותנו עד היום.


  • מסה וביקורת – מולדת משותפת או בית לאומי: בני הארץ, הצהרת בלפור והשאלה הערבית

    הלל כהן ויובל עברי דנים במסה זו ביחסם של בני הארץ, היהודים הספרדים, להצהרת בלפור. האפשרות להקים מדינה יהודית, שבה ערביי הארץ יהפכו למיעוט, עוררה אופוריה בקרב קהילות יהודיות רבות בארץ ובעולם; אבל היא העמיקה את הדילמה שעמדה בפני יהודי הארץ הספרדים, המזרחים והמוגרבים, שמצאו עצמם קרועים בין הצטרפות לתנועה הציונית בנוסח האירופי-קולוניאלי שלה לבין ניסיון לעצב לאומיות יהודית ילידית המבוססת על אתוס המולדת המשותפת ליהודים ולערבים. תגובתם להצהרה של שני אישים, חיים בן קיקי ויוסף חיים קסטל, חושפת מארגים של נאמנויות ושותפויות שקדמו לחלוקה הבינארית בין יהודים לערבים – חלוקה שהלכה והתקבעה בשנים ההן.

    20.00

    הלל כהן ויובל עברי דנים במסה זו ביחסם של בני הארץ, היהודים הספרדים, להצהרת בלפור. האפשרות להקים מדינה יהודית, שבה ערביי הארץ יהפכו למיעוט, עוררה אופוריה בקרב קהילות יהודיות רבות בארץ ובעולם; אבל היא העמיקה את הדילמה שעמדה בפני יהודי הארץ הספרדים, המזרחים והמוגרבים, שמצאו עצמם קרועים בין הצטרפות לתנועה הציונית בנוסח האירופי-קולוניאלי שלה לבין ניסיון לעצב לאומיות יהודית ילידית המבוססת על אתוס המולדת המשותפת ליהודים ולערבים. תגובתם להצהרה של שני אישים, חיים בן קיקי ויוסף חיים קסטל, חושפת מארגים של נאמנויות ושותפויות שקדמו לחלוקה הבינארית בין יהודים לערבים – חלוקה שהלכה והתקבעה בשנים ההן.


  • מסה וביקורת – על מרחבים נפתחים ופעלתנות קולוניאלית: הולדת הסדר העולמי של 1917

    בסקירת ספרות זו בוחנת קרין לוי כיצד דומיין הסדר הריבוני, המשפטי והמרחבי החדש במזרח התיכון על ידי מי שפעלו ליצירתו מאז שנת 1917. לדבריה, גל חדש של מחקרים מלמד שהגורמים המעורבים בעיצובו מחדש של האזור בשנות המלחמה דמיינו "מזרח תיכון חדש" – מרחב קולוניאלי פתוח ומלא אפשרויות. באמצעות סקירתם של כמה מחקרים עדכניים, לוי פורשת סיפור עשיר על אפיקיה הלא צפויים והלא מוכרים של הפעלתנות הקולוניאלית הזאת – במשפט, בפיתוח תשתיות, בדיפלומטיה ובאדמיניסטרציה הבינלאומית – שהתרחשה במסגרת המומנט המוכר כביכול של 1917.

    20.00

    בסקירת ספרות זו בוחנת קרין לוי כיצד דומיין הסדר הריבוני, המשפטי והמרחבי החדש במזרח התיכון על ידי מי שפעלו ליצירתו מאז שנת 1917. לדבריה, גל חדש של מחקרים מלמד שהגורמים המעורבים בעיצובו מחדש של האזור בשנות המלחמה דמיינו "מזרח תיכון חדש" – מרחב קולוניאלי פתוח ומלא אפשרויות. באמצעות סקירתם של כמה מחקרים עדכניים, לוי פורשת סיפור עשיר על אפיקיה הלא צפויים והלא מוכרים של הפעלתנות הקולוניאלית הזאת – במשפט, בפיתוח תשתיות, בדיפלומטיה ובאדמיניסטרציה הבינלאומית – שהתרחשה במסגרת המומנט המוכר כביכול של 1917.


  • מסה וביקורת – תיק עבודות: גדודים עבריים, צלמים עבריים

    תיק עבודות: גדודים עבריים, צלמים עבריים

    גיא רז

     

    תיק העבודות שאצר גיא רז, והמסה המבארת המקדימה אותו, עוסקים בתיעוד הוויזואלי של הגדודים העבריים שפעלו במסגרת הצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה. ייצוג זה הוא בבחינת פרק מרכזי בהתפתחותה של סוגת צילום שאפשר לכנותה "דיוקן החייל היהודי בארץ ישראל". רז מתמקד בעבודותיהם של שלושה צלמים – יעקב בן דב, צדוק בסן ואברהם סוסקין – ומשווה בין האסטרטגיות החזותיות השונות שפיתחו על מנת להציג את הגוף היהודי החדש, את המרחב הארץ ישראלי ואת התרבות הצבאית. לטענתו, השאלה מיהו "החייל העברי" נכרכת כאן בשאלה משמעותית לא פחות: מיהו "הצלם העברי".

    20.00

    תיק עבודות: גדודים עבריים, צלמים עבריים

    גיא רז

     

    תיק העבודות שאצר גיא רז, והמסה המבארת המקדימה אותו, עוסקים בתיעוד הוויזואלי של הגדודים העבריים שפעלו במסגרת הצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה. ייצוג זה הוא בבחינת פרק מרכזי בהתפתחותה של סוגת צילום שאפשר לכנותה "דיוקן החייל היהודי בארץ ישראל". רז מתמקד בעבודותיהם של שלושה צלמים – יעקב בן דב, צדוק בסן ואברהם סוסקין – ומשווה בין האסטרטגיות החזותיות השונות שפיתחו על מנת להציג את הגוף היהודי החדש, את המרחב הארץ ישראלי ואת התרבות הצבאית. לטענתו, השאלה מיהו "החייל העברי" נכרכת כאן בשאלה משמעותית לא פחות: מיהו "הצלם העברי".


  • על בריתות אנכיות, אימפריאליזם בלתי פורמלי ו"אלביון הנוכל": במלאות מאה שנה להצהרת בלפור

    מאמרו של אריה דובנוב חוזר אל הצהרת בלפור – לא אל האינטרסים הפוליטיים שהולידו אותה אלא אל תהליך התקבלותה ואל הפרשנויות השונות שניתנו לה, בעיקר בהקשר היהודי-ישראלי. דובנוב מציע להשתמש במסגרת המושגית שטבע יוסף חיים ירושלמי ולקרוא את ההצהרה כ"ברית אנכית": על פי קריאה זו, המפגש בין הלאומיות היהודית לאימפריאליזם הבריטי אינו מסמל רגע של שבר או של מהפכה, אלא הוא המשך ושכלול של דפוסי פעולה יהודיים מוכרים – שהתמזגו, במקרה הזה, עם טכניקות שליטה המאפיינות אימפריאליזם בלתי פורמלי. הפרשנות הזאת לא הייתה זרה לכותבים הציונים המוקדמים; היא אותגרה רק בשנות הארבעים, עם עלייתו של שיח ״אלביון הנוכל״, שביקש להתנער מן התלות בבריטניה. המאמר מדגים כי הנרטיב המיליטריסטי שהתפתח בשנים אלו ביישוב ("הנוסח הביטחוני", כפי שכינה אותו באחרונה אורי ש' כהן) מילא תפקיד מרכזי בטשטוש העבר הקולוניאלי ובמחיקת הברית האנכית בין הציונים לאימפריה. התהליך הזה הושלם לאחר 1948, עם דחיקתה של הצהרת בלפור אל שולי הזיכרון הקולקטיבי.

    20.00

    מאמרו של אריה דובנוב חוזר אל הצהרת בלפור – לא אל האינטרסים הפוליטיים שהולידו אותה אלא אל תהליך התקבלותה ואל הפרשנויות השונות שניתנו לה, בעיקר בהקשר היהודי-ישראלי. דובנוב מציע להשתמש במסגרת המושגית שטבע יוסף חיים ירושלמי ולקרוא את ההצהרה כ"ברית אנכית": על פי קריאה זו, המפגש בין הלאומיות היהודית לאימפריאליזם הבריטי אינו מסמל רגע של שבר או של מהפכה, אלא הוא המשך ושכלול של דפוסי פעולה יהודיים מוכרים – שהתמזגו, במקרה הזה, עם טכניקות שליטה המאפיינות אימפריאליזם בלתי פורמלי. הפרשנות הזאת לא הייתה זרה לכותבים הציונים המוקדמים; היא אותגרה רק בשנות הארבעים, עם עלייתו של שיח ״אלביון הנוכל״, שביקש להתנער מן התלות בבריטניה. המאמר מדגים כי הנרטיב המיליטריסטי שהתפתח בשנים אלו ביישוב ("הנוסח הביטחוני", כפי שכינה אותו באחרונה אורי ש' כהן) מילא תפקיד מרכזי בטשטוש העבר הקולוניאלי ובמחיקת הברית האנכית בין הציונים לאימפריה. התהליך הזה הושלם לאחר 1948, עם דחיקתה של הצהרת בלפור אל שולי הזיכרון הקולקטיבי.