בין גטו־פוליטיקה לגיאו־פוליטיקה: התנחלויות חרדיות בגדה המערבית

בין גטו־פוליטיקה לגיאו־פוליטיקה: התנחלויות חרדיות בגדה המערבית

20.00
  • תיאור

תיאור מוצר

בין גטו-פוליטיקה לגיאו-פוליטיקה: התנחלויות חרדיות בגדה המערבית
לי כהנר

ההתיישבות החרדית מעבר לקו הירוק מנתה בשנת 2013 למעלה מ-120,000 תושבים חרדים, שהם למעלה מ-30% מאוכלוסיית המתנחלים החיים כיום באזורי יהודה ושומרון ו-15% מכלל האוכלוסייה החרדית בישראל. היישובים החרדיים החדשים מעבר לקו הירוק אינם תולדה של אידיאולוגיה העוסקת בעתיד השטחים; תחת זאת, הם מספקים מענה לביקוש ההולך וגדל למרחב מגורים, בהתחשב במגבלות הייחודיות המקשות על הפרט החרדי להתחרות בשוק הדירות החופשי. המאמר יבקש לאתגר את החלוקה הדיכוטומית המקובלת בין "התנחלויות אידיאולוגיות" ל"התנחלויות של איכות חיים" ולברר אם בהקשר של ההתנחלויות החרדיות נוצר תחום ביניים הולך ומתרחב שבו ההוויה קובעת את התודעה – ובמקרה של מפעל ההתנחלויות מדובר בתודעה גיאו-פוליטית ימנית.
מחד גיסא ההתנחלות החרדית מספקת לתושביה מגורים בקהילות מתבדלות וסלקטיביות המאפשרות לנהל אורח חיים דתי-שמרני. מאידך גיסא היא מחייבת תהליך של יציאה הן מחומות הקהילות הוותיקות והריכוזים החרדיים בירושלים ובבני ברק והן מגבולות הקו הירוק; תנועה זו אינה עניין של מה בכך שהרי מדובר בחברה קהילתית, דתית וסגורה והמעבר להתנחלות נעשה ללא המוטיבציות האידיאולוגיות ה"חלוציות" שאפיינו תנועות התיישבות אחרות בהיסטוריה הישראלית. מנקודת מוצא זו יבחן המאמר את מידת החיבור – או אי-החיבור – בין ההתנחלות החרדית לסביבתה הספציפית, הן ברמה הפוליטית-אידיאולוגית והן ברמה האינסטרומנטלית היומיומית. ברמה המרחבית-חברתית יבחן המאמר את השפעת ההתנחלויות החרדיות על תהליכי היפתחות או היסגרות העוברים על החברה החרדית בישראל בכללותה, ויבדוק אם התנחלויות אלה מעכבות או מאיצות תהליכים קיימים ואולי אף מעצבות אותם.
הצורך של החרדים במגורים קהילתיים לצד אוכלוסייה דומה להם, במוסדות חינוך ודת ייחודיים ובמרחב משלהם – כל אלה הופכים את החברה החרדית לחברה טריטוריאלית מאוד באופייה. אבל האם, מנגד, מתאפיינת החברה החרדית גם בא-טריטוריאליות? במילים אחרות, האם אפשר ליישב את החברה החרדית בכל מקום בתנאי שמספקים לה תשתית מוסדית, קהילתית, דתית וחינוכית ודואגים לחיבור בין קהילותיה ויישוביה בעזרת רשת של תחבורה ציבורית ייעודית? האם רמת המיקרו של המיקום הספציפי חשובה פחות מגיאוגרפיית המקרו של המרחב, קרי מארג הקשרים בין היישובים החרדיים? הרעיון המרכזי במאמר מסמן אפוא את הבחירה בין "מיקום בקהילה" (טריטוריאלי) לבין "מקום הקהילה" (א-טריטוריאליות).

Between Ghetto politics and Geopolitics: Ultra-Orthodox Settlements in the West Bank /
Lee Cahaner

The ultra-Orthodox communities beyond the Green Line constitute over 30% of the settlers currently living in the West Bank. These communities are not a product of ideological commitment to the future of the occupied territories, but rather a response to the growing demand for affordable housing by the ultra-Orthodox population, which has become increasingly difficult to meet. Indeed, the nature of the settlements seems to be particularly suited to the needs of the ultra-Orthodox population, because their demographic and religious-cultural attributes lead them to prefer residing within segregated residential areas, which frequently includes low-cost residential units and infrastructure appropriate for their large families and religious needs. An ultra-Orthodox settlement provides a conservative-religious way of life within segregated and selective communities; but it also requires a significant departure from “the walls” of the established communities and the main ultra-Orthodox concentrations, as well as from the boundaries of the Green Line. Such a departure is no small matter, because it is taking place within a closed religious community, which lacks the ideological, “pioneering” motivations that have characterized other settlement movements in Israeli history.

Examining the relationship—or lack thereof—between the ultra-Orthodox settlements and their specific environment, both on the political-ideological level and on the instrumental-daily level, the article thus challenges the common distinction between “ideology-driven” and “quality-of-life” settlers, questioning whether in the context of the ultra-Orthodox settlements there is a clear, dichotomous division between these two motivations or whether an ever-expanding middle ground is being formed in which it is lived experience which shapes ideology – and, in the case of the ultra-Orthodox settlements, a right-wing geopolitical conception. In doing so, it argues that it is impossible to understand the settlement project without studying one of the largest sectors within it – namely, the ultra-Orthodox population.

תקציר בערבית של המאמר

+ תקציר

בין גטו-פוליטיקה לגיאו-פוליטיקה: התנחלויות חרדיות בגדה המערבית
לי כהנר

ההתיישבות החרדית מעבר לקו הירוק מנתה בשנת 2013 למעלה מ-120,000 תושבים חרדים, שהם למעלה מ-30% מאוכלוסיית המתנחלים החיים כיום באזורי יהודה ושומרון ו-15% מכלל האוכלוסייה החרדית בישראל. היישובים החרדיים החדשים מעבר לקו הירוק אינם תולדה של אידיאולוגיה העוסקת בעתיד השטחים; תחת זאת, הם מספקים מענה לביקוש ההולך וגדל למרחב מגורים, בהתחשב במגבלות הייחודיות המקשות על הפרט החרדי להתחרות בשוק הדירות החופשי. המאמר יבקש לאתגר את החלוקה הדיכוטומית המקובלת בין "התנחלויות אידיאולוגיות" ל"התנחלויות של איכות חיים" ולברר אם בהקשר של ההתנחלויות החרדיות נוצר תחום ביניים הולך ומתרחב שבו ההוויה קובעת את התודעה – ובמקרה של מפעל ההתנחלויות מדובר בתודעה גיאו-פוליטית ימנית.
מחד גיסא ההתנחלות החרדית מספקת לתושביה מגורים בקהילות מתבדלות וסלקטיביות המאפשרות לנהל אורח חיים דתי-שמרני. מאידך גיסא היא מחייבת תהליך של יציאה הן מחומות הקהילות הוותיקות והריכוזים החרדיים בירושלים ובבני ברק והן מגבולות הקו הירוק; תנועה זו אינה עניין של מה בכך שהרי מדובר בחברה קהילתית, דתית וסגורה והמעבר להתנחלות נעשה ללא המוטיבציות האידיאולוגיות ה"חלוציות" שאפיינו תנועות התיישבות אחרות בהיסטוריה הישראלית. מנקודת מוצא זו יבחן המאמר את מידת החיבור – או אי-החיבור – בין ההתנחלות החרדית לסביבתה הספציפית, הן ברמה הפוליטית-אידיאולוגית והן ברמה האינסטרומנטלית היומיומית. ברמה המרחבית-חברתית יבחן המאמר את השפעת ההתנחלויות החרדיות על תהליכי היפתחות או היסגרות העוברים על החברה החרדית בישראל בכללותה, ויבדוק אם התנחלויות אלה מעכבות או מאיצות תהליכים קיימים ואולי אף מעצבות אותם.
הצורך של החרדים במגורים קהילתיים לצד אוכלוסייה דומה להם, במוסדות חינוך ודת ייחודיים ובמרחב משלהם – כל אלה הופכים את החברה החרדית לחברה טריטוריאלית מאוד באופייה. אבל האם, מנגד, מתאפיינת החברה החרדית גם בא-טריטוריאליות? במילים אחרות, האם אפשר ליישב את החברה החרדית בכל מקום בתנאי שמספקים לה תשתית מוסדית, קהילתית, דתית וחינוכית ודואגים לחיבור בין קהילותיה ויישוביה בעזרת רשת של תחבורה ציבורית ייעודית? האם רמת המיקרו של המיקום הספציפי חשובה פחות מגיאוגרפיית המקרו של המרחב, קרי מארג הקשרים בין היישובים החרדיים? הרעיון המרכזי במאמר מסמן אפוא את הבחירה בין "מיקום בקהילה" (טריטוריאלי) לבין "מקום הקהילה" (א-טריטוריאליות).

+ English

Between Ghetto politics and Geopolitics: Ultra-Orthodox Settlements in the West Bank /
Lee Cahaner

The ultra-Orthodox communities beyond the Green Line constitute over 30% of the settlers currently living in the West Bank. These communities are not a product of ideological commitment to the future of the occupied territories, but rather a response to the growing demand for affordable housing by the ultra-Orthodox population, which has become increasingly difficult to meet. Indeed, the nature of the settlements seems to be particularly suited to the needs of the ultra-Orthodox population, because their demographic and religious-cultural attributes lead them to prefer residing within segregated residential areas, which frequently includes low-cost residential units and infrastructure appropriate for their large families and religious needs. An ultra-Orthodox settlement provides a conservative-religious way of life within segregated and selective communities; but it also requires a significant departure from “the walls” of the established communities and the main ultra-Orthodox concentrations, as well as from the boundaries of the Green Line. Such a departure is no small matter, because it is taking place within a closed religious community, which lacks the ideological, “pioneering” motivations that have characterized other settlement movements in Israeli history.

Examining the relationship—or lack thereof—between the ultra-Orthodox settlements and their specific environment, both on the political-ideological level and on the instrumental-daily level, the article thus challenges the common distinction between “ideology-driven” and “quality-of-life” settlers, questioning whether in the context of the ultra-Orthodox settlements there is a clear, dichotomous division between these two motivations or whether an ever-expanding middle ground is being formed in which it is lived experience which shapes ideology – and, in the case of the ultra-Orthodox settlements, a right-wing geopolitical conception. In doing so, it argues that it is impossible to understand the settlement project without studying one of the largest sectors within it – namely, the ultra-Orthodox population.

+ Arabic

תקציר בערבית של המאמר