אבות ובנות: המלכוד של גילוי העריות /
שירה סתיו
המאמר מתאר את הטאבו על גילוי עריות ביחסי אבות ובנות ובתפקידו המכריע – המתבטא בעיקר באמצעות היעדרו מן השפה – בקביעת שליטתו של האב בבת. המחברת טוענת כי טאבו העריות מבוסס על פרדוקס השוכן בלב לבה של הפרובלמטיקה ביחסי אבות ובנות. הפרדוקס הוא העובדה שאיסור יחסי האישות בין אב לבת, וגם הפרתו, משמרים את המבנה הפטריארכלי, כלומר את המבנה החברתי הנורמטיבי. מצד אחד, הציות לאיסור עדיין משמר צורה סובלימטיבית של יחסי עריות, ומצד שני הפרת הטאבו היא תופעה כה שכיחה עד שעלינו לתהות אם עצם מרקמו של הארגון החברתי אינו מאפשר ואולי אף מעודד אותה.
דווקא היעדרו של טאבו מפורש על גילוי עריות בין אב לבת מאפשר לאב להתכחש לאופי החולף של סמכותו ולהשליט אותה גם מעבר לתחומי מעמדה של בתו כסובייקט בביתו. המאמר מנתח את סיפור בנות לוט כביטוי מקראי למוטיב גילוי העריות ובוחן בפרוטרוט את הסיבות להיעדרו של איסור גילוי העריות בין אב ובת מן המקרא. בהמשך הוא מעלה את האפשרות שבנות יכולות לנשל את אביהן ממעמדו הסמלי והייצוגי באופן שמאפשר להן לפרוץ מתוך תחום שליטתו האינססטואלי ולבטא את תשוקתן ואת הסובייקטיביות שלהן.
החלק האחרון של המאמר מנתח את נקודת המבט הנשית על גילוי עריות באמצעות שירתה של ננו שבתאי, משוררת ישראלית צעירה ובתו של המשורר אהרון שבתאי. שבתאי כותבת את גרסתה שלה לסיפור בנות לוט כדי להתעמת עם פרדוקס גילוי העריות, עם הפיתוי בידי האב ועם התפקיד המובנה שהיא עצמה ממלאת כ"מפתה".