"החייל הטוב", הריגוש והחוק: קריאה פסיכואנליטית בהתערערות דמות החייל ההומני /
אפרת אבן צור ואורי הדר
לאורך שנים צוירה בשיח הציוני דמות "החייל הטוב": לוחם הומני ומוסרי שאמנם משתתף בפגיעה באחרים, אך מתוך ניסיון לצמצמה ואגב תשלום מחיר נפשי. דימוי תרבותי זה סייע לחיילים ישראלים מהקבוצה ההגמונית לשאת את חוויית האשמה והרוע העולה בהם בעקבות השתתפותם במעשים הנעשים במסגרת השירות הצבאי, באמצעות פיצולה והשלכתה על אחרים, אשר להם יוחסה התרגשות מהפעלת הכוח. מחברי המאמר מציעים דיון פסיכואנליטי בתהליכים הנפשיים הכרוכים בשירות הצבאי מול אוכלוסייה אזרחית בשטחים הכבושים, ומתמקדים במשבר פנטזמת הלוחם ההומני, קרי הדעיכה ההדרגתית של דימוי תרבותי זה בשיח הציבורי בישראל בשנים האחרונות. בהשראת תפיסות אתיקה לאקאניאניות המחברים מייחסים חשיבות מיוחדת לעמדה שבה מוצבים החיילים ביחס לחוק שהם מתבקשים לייצג. תפקיד החוק, לפי לאקאן, הוא להסדיר את המרחק המתאים בין הסובייקט לממשי, ואילו היעדר מרחק כזה כרוך בסכנה של התענגות אקססיבית בעלת פוטנציאל הרסני. אולם החוק השורר בשטחים הכבושים הוא חוק חריג, שרירותי ומפלה, שמקנה לחיילים סמכות קיצונית על אזרחים במסגרת יחסי כוח הרחוקים מהמקובל בחברות שוויוניות ודמוקרטיות. לטענת המחברים, האופן שבו הפעלת אלימות במסגרת השירות משפיעה על חיילים אינו תלוי רק בעמדתם הקוגניטיבית כלפי הקונפליקט שבשירות, כפי שמצביעים מחקרים פסיכולוגיים קודמים, אלא גם בחוויה לא בהכרח מודעת של התענגות ומועקה. המחברים מזהים שלושה סוגים מרכזיים של התענגות כזאת, שיחד מגבילים לטענתם את יכולתם של החיילים להשתמש בפנטזמת הלוחם ההומני. הריגוש המבלבל המתעורר אצל החיילים בעת שירותם דוחף אותם אל עבר סכנת הפרוורסיה חרף מאמצים נפשיים שהשקיעו כדי להיבדל מעמדה זאת. שלא כמו בעבודות פסיכולוגיות קודמות, כיווּן המחשבה המוצע במאמר מדגיש את המשותף בין הקבוצות השונות של החיילים המפעילים משטר כיבוש, המושפעים כולם מיחסי הכוח האלימים הכרוכים בתפקידם, גם אם הם נבדלים בעמדתם המודעת ובמידת מקצועיות תפקודם.