עיון ביקורתי בפרויקט הביומטריה הישראלי
אבי מרציאנו
מאמר זה מציג את הפוטנציאל התיאורטי והמחקרי הטמון בלימודי מעקב ופיקוח (surveillance studies) בהקשר המקומי על ידי התמקדות באחת ההתפתחויות המשמעותיות ביותר בישראל בשנים האחרונות: קידומו של פרויקט הביומטריה הישראלי. במסגרת פרויקט זה מונפקים מסמכי זיהוי ונסיעה ביומטריים לכלל אזרחי המדינה ומוקם מאגר ביומטרי מנדטורי שכולל מידע גופני. המאמר מראה כיצד שלוש סוגיות תיאורטיות מרכזיות שנוסחו בדיסציפלינות שונות בנוגע למעקב ולפיקוח – השינוי במעמדו האונטולוגי של הגוף האנושי, תפקידן של טכנולוגיות מעקב כמנגנוני מיון והפליה, ופגיעה בזכויות לפרטיות ולהגנה על מידע – עשויות להתממש עם הקמת מאגר ביומטרי מנדטורי בישראל. הטענה המרכזית מבוססת על ניתוח מצב החירום שמוכרז בישראל מאז הקמתה, ולפיה יש לראות בתוכנית להקמת מאגר ביומטרי המשך ישיר של החוקים האנטי-דמוקרטיים שנחקקו מתוקף מצב החירום. שני אלה מובילים להתגבשותה של חברת מעקב המאופיינת בהצרה של רעיון האזרחות הליברלי.