"תוספת ערבי": על פרדוקס ההתנחלויות העירוניות בירושלים
חיים יעקובי וּוונדי פולאן
מאמר זה עוסק בהגירה של פלסטינים להתנחלויות שנבנו במזרח ירושלים לאחר 1967. ניתוח של חיי היומיום בירושלים – ובפרט בגבעה הצרפתית – ישמש בסיס לפרדוקס הגלום לטענתנו במרחב הקולוניאלי של העיר: מצד אחד ההתנחלויות היהודיות במזרח ירושלים תוכננו, עוצבו ושווקו כחלק מהניסיון לייהד את העיר, ומצד שני הגירתם של פלסטינים לשכונות אלה "שיבשה" את פרויקט הייהוד. ההתנחלויות נחשבות בדרך כלל לאתר של הפרדה אתנית – ואכן ההתנחלויות היהודיות בגדה המערבית מחוץ לירושלים מבוצרות, מוקפות גדרות ומקבלות תשתיות "ליהודים בלבד". אך במאמר זה נציע מבט משלים המתמקד בהתנחלויות במרחב העירוני, ונאיר מנעד רחב של הדינמיקה האורבנית שבמסגרתה מתיישבים פלסטינים בהתנחלות יהודית נתפסים לא פעם על ידי התושבים והרשויות כ"מתנחלים" פלסטינים בשכונה יהודית. חשוב להדגיש כי התנחלויות השוכנות בלב עיר קיימות בירושלים ובחברון בלבד, אך בעוד בחברון מדובר במובלעת מבוצרת וחמושה הנתונה בפועל תחת משטר צבאי יומיומי, בירושלים – בשל מעמדה החוקי ומיקומה הגיאו-פוליטי – נוצר פרדוקס הפותח בפני האוכלוסייה הפלסטינית אפשרויות שאינן מתקבלות על הדעת בהתנחלויות אחרות. דווקא הניסיון לסיפוח פוליטי וטריטוריאלי של מזרח ירושלים מקשה, כך נטען, את ייהודו המוחלט של האזור.