"אנו פליטים" או: מהו מרחב פוליטי יהודי? /
איתמר מן
מאמר זה בוחן מחדש את תפקיד הפליטים בביקורתה של חנה ארנדט על מדינת הלאום. הוא מביא את סיפורו האישי של מבקש מקלט מגאנה שהגיע לתל אביב ומציע באמצעותו גרסה בת זמננו לביקורת זו. המאמר בוחן טקסט קצר של ג'ורג'יו אגמבן בשם We Refugees, הקורא את מאמרה של ארנדט משנת 1943 הנושא את אותו שם, ומנסח מחדש את הביקורת של ארנדט. אמנם הפרשנות של אגמבן אכן מתמצתת היטב את רעיונותיה העיקריים של ארנדט על "בעיית הפליטים", המוצגים בספרה יסודות הטוטליטריות, אך אינה מסבירה את עמדתה האישית המודגשת ב"אנו פליטים". התבוננות בז'אנר המחאה נגד העוול הנעשה למבקשי מקלט שהתפתח בישראל בשנים האחרונות, ובסיפור רדיפתו של מבקש מקלט אפריקני, מניבה הבנה מלאה יותר של דגש ביוגרפי זה אצל ארנדט. כפי שאגמבן חוזר ואומר, היהודים מודרים מבחינה מבנית מן המערך הפוליטי של מדינת הלאום. אבל ארנדט סבורה כי תשומת לב לביוגרפיות הקונקרטיות של המודרים מאפשרת לבטא את ההדרה הזאת ואולי אף להתנגד אליה. החזרה על הכותרת "אנו פליטים" מובנת אפוא כקריאה לסולידריות בין אנשים שהמדינה אינה יכולה לייצג את היסטוריות החיים שלהם. במצב המחייב סולידריות כזאת נמצאים כיום "הפליטים הפוסטקולוניאליים".