• פתח דבר 37

    באחד באוגוסט 2010 קיבלה ממשלת ישראל החלטה המאשרת את גירושם של כ-400 ילדי מהגרי עבודה והוריהם. ילדים אלה, שאינם עומדים בקריטריונים שקבעה הממשלה לקבלת מעמד קבע בישראל, נמצאים בלבו של ויכוח ציבורי סוער. התומכים בהחלטה הציגו את המיועדים לגירוש כ"איום קיומי" על אופייה היהודי של המדינה. מנגד התפתח שיח ציבורי ביקורתי, שהצליח לגייס בתוך זמן קצר ביותר אנשי ציבור ורוח, המבסס את הדרישה שלא לגרש על זהותם הישראלית של הילדים וכן גם על החובה המוסרית המוטלת על העם היהודי לזכור את ההיסטוריה היהודית של הגירה ופליטות. ויכוח זה נוגע בשורשי המתח שמגלמת חוויית הפליטות היהודית, חוויה אשר מולידה, לפחות לכאורה, חובות מוסריות מתנגשות לחיזוק האופי הלאומי של המדינה מחד גיסא ופתיחת שערי הארץ לפני הגר המתדפק עליהם מאידך גיסא. ואולם התמקדות הוויכוח המוסרי בגורלם של הילדים, שבניגוד להוריהם, קל לראותם כישראלים מבחינה תרבותית, הצליחה לטשטש ואף להסתיר את היעדר הדיון הציבורי בשאלות הליבה של מהות האזרחות הישראלית ובהיעדרה של מדינות הגירה. בימים אלה החלטת הגירוש עדיין לא יצאה לפועל. במרכז גיליון זה נמצאים מהגרים ופליטים…

    חינם!

    באחד באוגוסט 2010 קיבלה ממשלת ישראל החלטה המאשרת את גירושם של כ-400 ילדי מהגרי עבודה והוריהם. ילדים אלה, שאינם עומדים בקריטריונים שקבעה הממשלה לקבלת מעמד קבע בישראל, נמצאים בלבו של ויכוח ציבורי סוער. התומכים בהחלטה הציגו את המיועדים לגירוש כ"איום קיומי" על אופייה היהודי של המדינה. מנגד התפתח שיח ציבורי ביקורתי, שהצליח לגייס בתוך זמן קצר ביותר אנשי ציבור ורוח, המבסס את הדרישה שלא לגרש על זהותם הישראלית של הילדים וכן גם על החובה המוסרית המוטלת על העם היהודי לזכור את ההיסטוריה היהודית של הגירה ופליטות. ויכוח זה נוגע בשורשי המתח שמגלמת חוויית הפליטות היהודית, חוויה אשר מולידה, לפחות לכאורה, חובות מוסריות מתנגשות לחיזוק האופי הלאומי של המדינה מחד גיסא ופתיחת שערי הארץ לפני הגר המתדפק עליהם מאידך גיסא. ואולם התמקדות הוויכוח המוסרי בגורלם של הילדים, שבניגוד להוריהם, קל לראותם כישראלים מבחינה תרבותית, הצליחה לטשטש ואף להסתיר את היעדר הדיון הציבורי בשאלות הליבה של מהות האזרחות הישראלית ובהיעדרה של מדינות הגירה. בימים אלה החלטת הגירוש עדיין לא יצאה לפועל. במרכז גיליון זה נמצאים מהגרים ופליטים…


  • "אנו פליטים" או: מהו מרחב פוליטי יהודי?

    מאמר זה בוחן מחדש את תפקיד הפליטים בביקורתה של חנה ארנדט על מדינת הלאום. הוא מביא את סיפורו האישי של מבקש מקלט מגאנה שהגיע לתל אביב ומציע באמצעותו גרסה בת זמננו לביקורת זו. המאמר בוחן טקסט קצר של ג'ורג'יו אגמבן בשם We Refugees, הקורא את מאמרה של ארנדט משנת 1943 הנושא את אותו שם, ומנסח מחדש את הביקורת של ארנדט. אמנם הפרשנות של אגמבן אכן מתמצתת היטב את רעיונותיה העיקריים של ארנדט על "בעיית הפליטים", המוצגים בספרה יסודות הטוטליטריות, אך אינה מסבירה את עמדתה האישית המודגשת ב"אנו פליטים". התבוננות בז'אנר המחאה נגד העוול הנעשה למבקשי מקלט שהתפתח בישראל בשנים האחרונות, ובסיפור רדיפתו של מבקש מקלט אפריקני, מניבה הבנה מלאה יותר של דגש ביוגרפי זה אצל ארנדט. כפי שאגמבן חוזר ואומר, היהודים מודרים מבחינה מבנית מן המערך הפוליטי של מדינת הלאום. אבל ארנדט סבורה  כי תשומת לב לביוגרפיות הקונקרטיות של המודרים מאפשרת לבטא את ההדרה הזאת ואולי אף להתנגד אליה. החזרה על הכותרת "אנו פליטים" מובנת אפוא כקריאה לסולידריות בין אנשים שהמדינה אינה יכולה לייצג את היסטוריות החיים שלהם. במצב המחייב סולידריות כזאת נמצאים כיום "הפליטים הפוסטקולוניאליים".

    20.00 חינם!

    מאמר זה בוחן מחדש את תפקיד הפליטים בביקורתה של חנה ארנדט על מדינת הלאום. הוא מביא את סיפורו האישי של מבקש מקלט מגאנה שהגיע לתל אביב ומציע באמצעותו גרסה בת זמננו לביקורת זו. המאמר בוחן טקסט קצר של ג'ורג'יו אגמבן בשם We Refugees, הקורא את מאמרה של ארנדט משנת 1943 הנושא את אותו שם, ומנסח מחדש את הביקורת של ארנדט. אמנם הפרשנות של אגמבן אכן מתמצתת היטב את רעיונותיה העיקריים של ארנדט על "בעיית הפליטים", המוצגים בספרה יסודות הטוטליטריות, אך אינה מסבירה את עמדתה האישית המודגשת ב"אנו פליטים". התבוננות בז'אנר המחאה נגד העוול הנעשה למבקשי מקלט שהתפתח בישראל בשנים האחרונות, ובסיפור רדיפתו של מבקש מקלט אפריקני, מניבה הבנה מלאה יותר של דגש ביוגרפי זה אצל ארנדט. כפי שאגמבן חוזר ואומר, היהודים מודרים מבחינה מבנית מן המערך הפוליטי של מדינת הלאום. אבל ארנדט סבורה  כי תשומת לב לביוגרפיות הקונקרטיות של המודרים מאפשרת לבטא את ההדרה הזאת ואולי אף להתנגד אליה. החזרה על הכותרת "אנו פליטים" מובנת אפוא כקריאה לסולידריות בין אנשים שהמדינה אינה יכולה לייצג את היסטוריות החיים שלהם. במצב המחייב סולידריות כזאת נמצאים כיום "הפליטים הפוסטקולוניאליים".


  • החורף של הרעולות: כיסוי וגילוי ב-2007/8

    בסתיו 2007 הופיעו בעיתונות הישראלית סיפורים על קבוצה קטנה של נשים יהודיות חרדיות שכונו "הנשים הרעולות מבית שמש" (ועד מהרה הודבק להן הכינוי "נשות הטליבאן"). הקבוצה מנתה כחמישים נשים והגדירה קוד לבוש חדש. הנשים כיסו את גופן, את ראשן ופניהן בשכבות בד רבות, דבקו בתזונה בריאה והקפידו על תענית דיבור שעות אחדות ביום.

    בחורף 2008 שבו הנשים מבית שמש לכותרות. מנהיגתן נעצרה בשל אישומים בהתעללות גופנית ומינית ב-12 ילדיה. היא הואשמה גם במנהגים פולחניים. המאמר מציב את מקרה המבחן המוגבל של נשות בית שמש אל מול תופעות אחרות של כיסוי וגילוי של הגוף הנשי בפומבי. התגובות להתנהגותן של הנשים, כפי שבוטאו על ידי משפחותיהן, קהילותיהן והמדינה, מנותחות במאמר כדי ללמוד "כמה מגופך יש לראות". בצרפת ובטורקיה הדיון סביב הרעלה מתנהל בשם שיח האזרחות, אך בישראל הוא נעשה דרך הלאום והמגדר (אימהוּת).

    ניתוח זה מבקש להראות כי ההתנגדות לרעלות אינה קשורה בהכרח לגזענות, בדיוק כפי שקבלת הרעלות אינה קשורה דווקא לרב-תרבותיות או לסובלנות.

    20.00 חינם!

    בסתיו 2007 הופיעו בעיתונות הישראלית סיפורים על קבוצה קטנה של נשים יהודיות חרדיות שכונו "הנשים הרעולות מבית שמש" (ועד מהרה הודבק להן הכינוי "נשות הטליבאן"). הקבוצה מנתה כחמישים נשים והגדירה קוד לבוש חדש. הנשים כיסו את גופן, את ראשן ופניהן בשכבות בד רבות, דבקו בתזונה בריאה והקפידו על תענית דיבור שעות אחדות ביום.

    בחורף 2008 שבו הנשים מבית שמש לכותרות. מנהיגתן נעצרה בשל אישומים בהתעללות גופנית ומינית ב-12 ילדיה. היא הואשמה גם במנהגים פולחניים. המאמר מציב את מקרה המבחן המוגבל של נשות בית שמש אל מול תופעות אחרות של כיסוי וגילוי של הגוף הנשי בפומבי. התגובות להתנהגותן של הנשים, כפי שבוטאו על ידי משפחותיהן, קהילותיהן והמדינה, מנותחות במאמר כדי ללמוד "כמה מגופך יש לראות". בצרפת ובטורקיה הדיון סביב הרעלה מתנהל בשם שיח האזרחות, אך בישראל הוא נעשה דרך הלאום והמגדר (אימהוּת).

    ניתוח זה מבקש להראות כי ההתנגדות לרעלות אינה קשורה בהכרח לגזענות, בדיוק כפי שקבלת הרעלות אינה קשורה דווקא לרב-תרבותיות או לסובלנות.


  • אבות ובנות: המלכוד של גילוי העריות

    המאמר מתאר את הטאבו על גילוי עריות ביחסי אבות ובנות ובתפקידו המכריע – המתבטא בעיקר באמצעות היעדרו מן השפה – בקביעת שליטתו של האב בבת. המחברת טוענת כי טאבו העריות מבוסס על פרדוקס השוכן בלב לבה של הפרובלמטיקה ביחסי אבות ובנות. הפרדוקס הוא העובדה שאיסור יחסי האישות בין אב לבת, וגם הפרתו, משמרים את המבנה הפטריארכלי, כלומר את המבנה החברתי הנורמטיבי. מצד אחד, הציות לאיסור עדיין משמר צורה סובלימטיבית של יחסי עריות, ומצד שני הפרת הטאבו היא תופעה כה שכיחה עד שעלינו לתהות אם עצם מרקמו של הארגון החברתי אינו מאפשר ואולי אף מעודד אותה.
    דווקא היעדרו של טאבו מפורש על גילוי עריות בין אב לבת מאפשר לאב להתכחש לאופי החולף של סמכותו ולהשליט אותה גם מעבר לתחומי מעמדה של בתו כסובייקט בביתו. המאמר מנתח את סיפור בנות לוט כביטוי מקראי למוטיב גילוי העריות ובוחן בפרוטרוט את הסיבות להיעדרו של איסור גילוי העריות בין אב ובת מן המקרא. בהמשך הוא מעלה את האפשרות שבנות יכולות לנשל את אביהן ממעמדו הסמלי והייצוגי באופן שמאפשר להן לפרוץ מתוך תחום שליטתו האינססטואלי ולבטא את תשוקתן ואת הסובייקטיביות שלהן.
    החלק האחרון של המאמר מנתח את נקודת המבט הנשית על גילוי עריות באמצעות שירתה של ננו שבתאי, משוררת ישראלית צעירה ובתו של המשורר אהרון שבתאי. שבתאי כותבת את גרסתה שלה לסיפור בנות לוט כדי להתעמת עם פרדוקס גילוי העריות, עם הפיתוי בידי האב ועם התפקיד המובנה שהיא עצמה ממלאת כ"מפתה".

    20.00 חינם!

    המאמר מתאר את הטאבו על גילוי עריות ביחסי אבות ובנות ובתפקידו המכריע – המתבטא בעיקר באמצעות היעדרו מן השפה – בקביעת שליטתו של האב בבת. המחברת טוענת כי טאבו העריות מבוסס על פרדוקס השוכן בלב לבה של הפרובלמטיקה ביחסי אבות ובנות. הפרדוקס הוא העובדה שאיסור יחסי האישות בין אב לבת, וגם הפרתו, משמרים את המבנה הפטריארכלי, כלומר את המבנה החברתי הנורמטיבי. מצד אחד, הציות לאיסור עדיין משמר צורה סובלימטיבית של יחסי עריות, ומצד שני הפרת הטאבו היא תופעה כה שכיחה עד שעלינו לתהות אם עצם מרקמו של הארגון החברתי אינו מאפשר ואולי אף מעודד אותה.
    דווקא היעדרו של טאבו מפורש על גילוי עריות בין אב לבת מאפשר לאב להתכחש לאופי החולף של סמכותו ולהשליט אותה גם מעבר לתחומי מעמדה של בתו כסובייקט בביתו. המאמר מנתח את סיפור בנות לוט כביטוי מקראי למוטיב גילוי העריות ובוחן בפרוטרוט את הסיבות להיעדרו של איסור גילוי העריות בין אב ובת מן המקרא. בהמשך הוא מעלה את האפשרות שבנות יכולות לנשל את אביהן ממעמדו הסמלי והייצוגי באופן שמאפשר להן לפרוץ מתוך תחום שליטתו האינססטואלי ולבטא את תשוקתן ואת הסובייקטיביות שלהן.
    החלק האחרון של המאמר מנתח את נקודת המבט הנשית על גילוי עריות באמצעות שירתה של ננו שבתאי, משוררת ישראלית צעירה ובתו של המשורר אהרון שבתאי. שבתאי כותבת את גרסתה שלה לסיפור בנות לוט כדי להתעמת עם פרדוקס גילוי העריות, עם הפיתוי בידי האב ועם התפקיד המובנה שהיא עצמה ממלאת כ"מפתה".


  • אותו הסקס בדיוק: ייעוץ מיני ביישוב העברי בשנות השלושים

    מאמר זה בוחן את השפעתה של תנועת הרפורמה המינית באירופה, ובייחוד הענף הגרמני שלה, על התפתחות השיח המיני ביישוב העברי בשנות השלושים. הוא מתמקד במרכזי הייעוץ שהוקמו בתל אביב בתחילת העשור, בטורי עצה בעיתונות הכללית והרפואית, בביקורים של חברי היישוב בקונגרסים בינלאומיים לסקסולוגיה ובביקוריהם של סקסולוגים גרמנים ביישוב, ובפרט בקיבוצים. המאמר בוחן את תכניו של הייעוץ המיני שהתפתח ביישוב, ואת התפיסה שאימץ בנוגע למיניות נורמטיבית, וכן בנוגע לשאלות שנויות במחלוקת כמו אוננות והפסקת הריון. אופייה הרדיקלי של התנועה הגרמנית התפוגג בפלשתינה. סקסולוגים גרמנים מובילים שעלו ארצה לא הצליחו להחיות את התנועה בביתם החדש. בה בעת נוצרו במות חדשות לדיון במיניות האדם, שגם סיפקו אפשרות לשיחה ולעצה. ניסיון קצר ימים זה הסתיים בשלהי שנות השלושים.

    20.00 חינם!

    מאמר זה בוחן את השפעתה של תנועת הרפורמה המינית באירופה, ובייחוד הענף הגרמני שלה, על התפתחות השיח המיני ביישוב העברי בשנות השלושים. הוא מתמקד במרכזי הייעוץ שהוקמו בתל אביב בתחילת העשור, בטורי עצה בעיתונות הכללית והרפואית, בביקורים של חברי היישוב בקונגרסים בינלאומיים לסקסולוגיה ובביקוריהם של סקסולוגים גרמנים ביישוב, ובפרט בקיבוצים. המאמר בוחן את תכניו של הייעוץ המיני שהתפתח ביישוב, ואת התפיסה שאימץ בנוגע למיניות נורמטיבית, וכן בנוגע לשאלות שנויות במחלוקת כמו אוננות והפסקת הריון. אופייה הרדיקלי של התנועה הגרמנית התפוגג בפלשתינה. סקסולוגים גרמנים מובילים שעלו ארצה לא הצליחו להחיות את התנועה בביתם החדש. בה בעת נוצרו במות חדשות לדיון במיניות האדם, שגם סיפקו אפשרות לשיחה ולעצה. ניסיון קצר ימים זה הסתיים בשלהי שנות השלושים.


  • בין מינוריות למז'וריות: ז'קלין כהנוב ופרויקט ה"ישראליזציה" של הלבנטיניות

    מאמר זה בוחן את משמעות המושג "לבנטיניות" (מזיגה של מזרח ומערב הנתפסת כמנֻוונת ומזויפת) בשיח היהודי-לאומי בעשורים המעצבים של החברה הישראלית. הטיעון המרכזי המוצג במאמר הוא שיש לראות בדיאלוג שהתפתח בתוך הציונות בשאלת הלבנטיניות חלק מדיאלוג לאומי כללי יותר של מיעוט המנסה להבנות את עצמו כרוֹב. כתיבתה של האינטלקטואלית היהודית-מצרית ז'קלין כהנוב והשיח הציבורי שהתפתח סביב עבודתה בשנותיה המעצבות של ישראל הם הבסיס לדיון זה. המחברת טוענת כי בניגוד לפרשנויות הרווחות להגותה של כהנוב, יש לראות את תפיסת הלבנטיניות אצלה כמצביעה על מגמה מרכזית שאפיינה את השיח הציוני בעשורים הראשונים לקיומה של מדינת ישראל. כהנוב ביקשה להפוך את הלבנטיניות לאידיאל זהות מבוקש באמצעות יבוא התרבות הלבנטינית ההיברידית מתוך ההקשר של חברת מיעוט אל ההקשר של חברה יהודית ריבונית בישראל.

    ניסיון זה "לייבא" את תרבות הכלאיים הלבנטינית מהקשר של מיעוט להקשר של רוב היה גם חלק מהשיח הלאומי היהודי ושימש נקודת מפגש בין כהנוב לאהרון אמיר, עורך כתב העת קשת. כהנוב זוהתה עם קשת, ששימש לה כדרכון לשיח האינטלקטואלי בישראל של אותם ימים. המצע האידיאולוגי המשותף מבהיר את תפקידו של מושג הלבנטיניות בשנים המעצבות של החברה הישראלית ומציע נקודת מבט חדשה על מעמדה של זהות הביניים ההיברידית במסגרת שיח המיעוט המבקש לדמיין את עצמו כשיח הרוב.

    20.00 חינם!

    מאמר זה בוחן את משמעות המושג "לבנטיניות" (מזיגה של מזרח ומערב הנתפסת כמנֻוונת ומזויפת) בשיח היהודי-לאומי בעשורים המעצבים של החברה הישראלית. הטיעון המרכזי המוצג במאמר הוא שיש לראות בדיאלוג שהתפתח בתוך הציונות בשאלת הלבנטיניות חלק מדיאלוג לאומי כללי יותר של מיעוט המנסה להבנות את עצמו כרוֹב. כתיבתה של האינטלקטואלית היהודית-מצרית ז'קלין כהנוב והשיח הציבורי שהתפתח סביב עבודתה בשנותיה המעצבות של ישראל הם הבסיס לדיון זה. המחברת טוענת כי בניגוד לפרשנויות הרווחות להגותה של כהנוב, יש לראות את תפיסת הלבנטיניות אצלה כמצביעה על מגמה מרכזית שאפיינה את השיח הציוני בעשורים הראשונים לקיומה של מדינת ישראל. כהנוב ביקשה להפוך את הלבנטיניות לאידיאל זהות מבוקש באמצעות יבוא התרבות הלבנטינית ההיברידית מתוך ההקשר של חברת מיעוט אל ההקשר של חברה יהודית ריבונית בישראל.

    ניסיון זה "לייבא" את תרבות הכלאיים הלבנטינית מהקשר של מיעוט להקשר של רוב היה גם חלק מהשיח הלאומי היהודי ושימש נקודת מפגש בין כהנוב לאהרון אמיר, עורך כתב העת קשת. כהנוב זוהתה עם קשת, ששימש לה כדרכון לשיח האינטלקטואלי בישראל של אותם ימים. המצע האידיאולוגי המשותף מבהיר את תפקידו של מושג הלבנטיניות בשנים המעצבות של החברה הישראלית ומציע נקודת מבט חדשה על מעמדה של זהות הביניים ההיברידית במסגרת שיח המיעוט המבקש לדמיין את עצמו כשיח הרוב.


  • לכודים ברשת: שיח הטכנולוגיה הרשתית והקפיטליזם החדש

    במרכזו של שיח הטכנולוגיה בן זמננו, או השיח הדיגיטלי, ניצבת הטענה כי טכנולוגיית הרשת מבשרת את פתיחתו של עידן חדש בקפיטליזם — עידן מנוכר פחות, מבוסס על שיתוף פעולה, דמוקרטי יותר והומני יותר. בניגוד לגישה הרווחת בספרות, אשר רואה בשיח זה תיאור פשוט של המציאות הטכנולוגית של הקפיטליזם הנוכחי, ואשר על כן מעריכה את טיעוניו של שיח זה כאמתיות (כפי שגורסת הדעה הרווחת) או כוזבת (כפי שגורסים קולות ביקורתיים אחדים), מאמר זה מציע מסגרת תיאורטית חדשה הרואה בשיח הטכנולוגיה שיח לגיטימציה אידיאולוגי הראוי לניתוח בפני עצמו. על פי גישה זו, השיח הדיגיטלי מבטא שינוי היסטורי באופי הלגיטימציה הטכנולוגית של הקפיטליזם, המתרחש במקביל לצמיחה של השלב הפוסט-פורדיסטי של הקפיטליזם. שיח הטכנולוגיה נתן לגיטימציה לשלב הפורדיסטי של הקפיטליזם על ידי הדגשת היכולת של הטכנולוגיה התעשייתית למתן את האופי הנצלני של הקפיטליזם. אשר על כן, הוא העניק לגיטימציה למדינת הרווחה המעורבת בשוק, לתכנון המרכזי של הכלכלה הלאומית ושל עסקים פרטיים, לניהול ההיררכי ולקביעות בעבודה. בניגוד לכך, שיח הטכנולוגיה הנוכחי מעניק לגיטימציה לשלב הפוסט-פורדיסטי בקפיטליזם על ידי כך שהוא מדגיש את יכולתה של הטכנולוגיה הרשתית למתן את האופי המנכר של הקפיטליזם. אי לכך שיח זה מעניק לגיטימציה לנסיגה של המדינה מניהול הכלכלה, לשבירה של ההיררכיה והביזור של עסקים, ולהגמשתם של הייצור ותהליך העבודה.

    20.00 חינם!

    במרכזו של שיח הטכנולוגיה בן זמננו, או השיח הדיגיטלי, ניצבת הטענה כי טכנולוגיית הרשת מבשרת את פתיחתו של עידן חדש בקפיטליזם — עידן מנוכר פחות, מבוסס על שיתוף פעולה, דמוקרטי יותר והומני יותר. בניגוד לגישה הרווחת בספרות, אשר רואה בשיח זה תיאור פשוט של המציאות הטכנולוגית של הקפיטליזם הנוכחי, ואשר על כן מעריכה את טיעוניו של שיח זה כאמתיות (כפי שגורסת הדעה הרווחת) או כוזבת (כפי שגורסים קולות ביקורתיים אחדים), מאמר זה מציע מסגרת תיאורטית חדשה הרואה בשיח הטכנולוגיה שיח לגיטימציה אידיאולוגי הראוי לניתוח בפני עצמו. על פי גישה זו, השיח הדיגיטלי מבטא שינוי היסטורי באופי הלגיטימציה הטכנולוגית של הקפיטליזם, המתרחש במקביל לצמיחה של השלב הפוסט-פורדיסטי של הקפיטליזם. שיח הטכנולוגיה נתן לגיטימציה לשלב הפורדיסטי של הקפיטליזם על ידי הדגשת היכולת של הטכנולוגיה התעשייתית למתן את האופי הנצלני של הקפיטליזם. אשר על כן, הוא העניק לגיטימציה למדינת הרווחה המעורבת בשוק, לתכנון המרכזי של הכלכלה הלאומית ושל עסקים פרטיים, לניהול ההיררכי ולקביעות בעבודה. בניגוד לכך, שיח הטכנולוגיה הנוכחי מעניק לגיטימציה לשלב הפוסט-פורדיסטי בקפיטליזם על ידי כך שהוא מדגיש את יכולתה של הטכנולוגיה הרשתית למתן את האופי המנכר של הקפיטליזם. אי לכך שיח זה מעניק לגיטימציה לנסיגה של המדינה מניהול הכלכלה, לשבירה של ההיררכיה והביזור של עסקים, ולהגמשתם של הייצור ותהליך העבודה.


  • ירוק-עד (כאן): ארגוני הסביבה ופרויקט גדר ההפרדה

    מאמר זה מבקש לבדוק כיצד ארגונים אזרחיים המקדמים צדק סביבתי ועקרונות קיימוּת גלובליים מתמודדים עם מצב הממוסגר באמצעות מושגים של ריבונות, טריטוריאליות, הפרדה מרחבית ולאומיות. הוא מנתח את תגובת ארגוני הסביבה הישראליים להקמת גדר ההפרדה בין ישראל לגדה המערבית בשנים 2002–2006. ממצא בסיסי של מחקר זה הוא שארגוני הסביבה מילאו תפקיד מינורי בלבד בסוגיית הקמתה של גדר ההפרדה. ההסבר לממצא זה מעוגן בתזה המניחה שההיקף וההיתכנות של פעילות סביבתית אזרחית תלויים במידה שבה מושג הסביבה מתופעל ומובן מתוך אוריינטציית פעולה בסיסית. המאמר מציע כי המושג מתופעל בשני צירים בה בעת: האחד מסתמך על ההבחנה בין סביבה במובן של טבע ונוף לבין סביבה כאתר של אינטראקציה בין בני אדם לעולם הפיזי, והאחר מתייחס להבחנה בין סביבה כקשורה למרחב פיזי ריבוני נתון לבין סביבה כמרחב גלובלי שעניינו דמיון חסר גבולות.

    20.00 חינם!

    מאמר זה מבקש לבדוק כיצד ארגונים אזרחיים המקדמים צדק סביבתי ועקרונות קיימוּת גלובליים מתמודדים עם מצב הממוסגר באמצעות מושגים של ריבונות, טריטוריאליות, הפרדה מרחבית ולאומיות. הוא מנתח את תגובת ארגוני הסביבה הישראליים להקמת גדר ההפרדה בין ישראל לגדה המערבית בשנים 2002–2006. ממצא בסיסי של מחקר זה הוא שארגוני הסביבה מילאו תפקיד מינורי בלבד בסוגיית הקמתה של גדר ההפרדה. ההסבר לממצא זה מעוגן בתזה המניחה שההיקף וההיתכנות של פעילות סביבתית אזרחית תלויים במידה שבה מושג הסביבה מתופעל ומובן מתוך אוריינטציית פעולה בסיסית. המאמר מציע כי המושג מתופעל בשני צירים בה בעת: האחד מסתמך על ההבחנה בין סביבה במובן של טבע ונוף לבין סביבה כאתר של אינטראקציה בין בני אדם לעולם הפיזי, והאחר מתייחס להבחנה בין סביבה כקשורה למרחב פיזי ריבוני נתון לבין סביבה כמרחב גלובלי שעניינו דמיון חסר גבולות.


  • הפנייה של הדימוי: מעֵבר למבט החזיתי

    מאמר זה עוסק בממד עקרוני של הדימוי החזותי, שאינו מושך בדרך כלל תשומת לב במסגרת השיח התיאורטי הנוכחי. הוא מתמקד בעצם הפנִייָה של הדימוי כהתרחשות שמכוננת את החזותיות שלו וכתנאי יסוד שמאפשר את הפתיחה של הדימוי כמשמעותי מבחינה חזותית. פנייה זו איננה רק מצב ראשוני של חזותיות הדימוי, אלא גם מה שמקנה לדימוי ממד אתי. המאמר מציג את ה"פנייה" הייחודית לדימוי דרך דיאלוג עם תפיסת הפנים שמציע הפילוסוף היהודי-צרפתי עמנואל לוינס. האנלוגיה בין מושג הפנים אצל לוינס ובין הפנייה של דימויים חותרת כנגד קריאות מקובלות בלוינס, המדגישות דווקא את האמביוולנטיות, שלא לומר העוינות של לוינס כלפי החזותי, ואת הניגוד הברור שהוא יוצר בין אין-סופיותם של הפנים לבין המהות הסופית והמחפצנת של דימויים. מטרתו של המאמר היא להראות שהטיפול הפילוסופי של לוינס בפנים האנושיים מציע, אולי אף בניגוד ללוינס עצמו, נקודת מבט ייחודית ועקרונית להתבוננות בתמונות. המאמר מראה כיצד ניתן להבין את הפנים של לוינס באופן שמאיר ממד של אחרוּת בתמונות, ממד שמסרב להיות מוכל, וככזה מאתגר את אחריותו של הפרשן ופותח את העומק האתי של הדימוי. מקרה המבחן המרכזי שבו עוסק מאמר זה הוא שורה של דימויי גרפיטי פרובוקטיביים: פנים היברידיים, אנושיים-חייתיים, שצוירו בידי Klone, אמן רחוב הפועל בתל אביב.

    20.00 חינם!

    מאמר זה עוסק בממד עקרוני של הדימוי החזותי, שאינו מושך בדרך כלל תשומת לב במסגרת השיח התיאורטי הנוכחי. הוא מתמקד בעצם הפנִייָה של הדימוי כהתרחשות שמכוננת את החזותיות שלו וכתנאי יסוד שמאפשר את הפתיחה של הדימוי כמשמעותי מבחינה חזותית. פנייה זו איננה רק מצב ראשוני של חזותיות הדימוי, אלא גם מה שמקנה לדימוי ממד אתי. המאמר מציג את ה"פנייה" הייחודית לדימוי דרך דיאלוג עם תפיסת הפנים שמציע הפילוסוף היהודי-צרפתי עמנואל לוינס. האנלוגיה בין מושג הפנים אצל לוינס ובין הפנייה של דימויים חותרת כנגד קריאות מקובלות בלוינס, המדגישות דווקא את האמביוולנטיות, שלא לומר העוינות של לוינס כלפי החזותי, ואת הניגוד הברור שהוא יוצר בין אין-סופיותם של הפנים לבין המהות הסופית והמחפצנת של דימויים. מטרתו של המאמר היא להראות שהטיפול הפילוסופי של לוינס בפנים האנושיים מציע, אולי אף בניגוד ללוינס עצמו, נקודת מבט ייחודית ועקרונית להתבוננות בתמונות. המאמר מראה כיצד ניתן להבין את הפנים של לוינס באופן שמאיר ממד של אחרוּת בתמונות, ממד שמסרב להיות מוכל, וככזה מאתגר את אחריותו של הפרשן ופותח את העומק האתי של הדימוי. מקרה המבחן המרכזי שבו עוסק מאמר זה הוא שורה של דימויי גרפיטי פרובוקטיביים: פנים היברידיים, אנושיים-חייתיים, שצוירו בידי Klone, אמן רחוב הפועל בתל אביב.


  • מסה – אבות ובנים: עשרים שנה ל"תיאוריה וביקורת"

    20.00 חינם!
  • מסה – מיער גיר לאום חיראן: הערות על הטבע הקולוניאלי ושומריו

    20.00 חינם!
  • מאמר מתורגם – תוכניות גלובליות ועולמות-חיים מקומיים

    20.00 חינם!