בשנים האחרונות פרסמו יוחאי אופנהיימר וקציעה עלון ארבעה ספרים: אפשרות שלישית לשירה (עלון 2011), מה זה להיות אותנטי (אופנהיימר 2012), שושנת המרי השחורה (עלון 2014) ומרחוב בן–גוריון לשארע אל–רשיד (אופנהיימר 2014). שלושת הראשונים עוסקים בשירה המזרחית והאחרון בסיפורת המזרחית. אופנהיימר פורס בחיבוריו היסטוריוגרפיה מקיפה של יצירות הספרות המזרחית בישראל, ואילו עלון מציעה בחיבוריה התמודדות ממוקדת עם נושאים תיאורטיים ופואטיים בוערים. ברשימה זו אצביע על נקודות החיבור שבין השירה ובין הזהות הפוליטית של הקהילה המזרחית בישראל. לטענתי, העמדה הפואטית של היוצרים המזרחים אינה נפרדת מעמדת הזהות הפוליטית המזרחית, ולכן – בעקבות חביבה פדיה (2006) והחיבורים הנדונים – אבקש לקרוא לה "שירה מפורשת". על מנת לחדד את ההתמודדות הפוליטית המגולמת בשירה המפורשת אקדיש תשומת לב לטראומת הזהות העומדת בתשתיתה, תשתית העשויה בעיקר מהַכּפָפֹות גופניות ולשוניות…