• פתח דבר 46

    "כוהן בעל זקן עבות וטלה נחמד וצחור, קשור בחבל, המתינו בצוותא עד שיתגלה גלגל החמה כולו מעל הרי גלעד", נזכר הנסיך יהונתן בימים שבהם הופקד על עבודת הקורבנות בבית המקדש: "הטלה כשכש בזנבו בשובבות, כילד קטן המצפה לצאת לטיול. עוד מעט נתחיל". יהונתן הוא אחד מגיבורי ספרו של ישי שריד, השלישי, המתעד את ימיה האחרונים של מלכות יהודה שהוקמה – בעתיד הלא רחוק, מתברר – לאחר שסדרת פצצות שהשליך "עמלק" איידה וכילתה את ערי החוף ההדוניסטיות…

    "כוהן בעל זקן עבות וטלה נחמד וצחור, קשור בחבל, המתינו בצוותא עד שיתגלה גלגל החמה כולו מעל הרי גלעד", נזכר הנסיך יהונתן בימים שבהם הופקד על עבודת הקורבנות בבית המקדש: "הטלה כשכש בזנבו בשובבות, כילד קטן המצפה לצאת לטיול. עוד מעט נתחיל". יהונתן הוא אחד מגיבורי ספרו של ישי שריד, השלישי, המתעד את ימיה האחרונים של מלכות יהודה שהוקמה – בעתיד הלא רחוק, מתברר – לאחר שסדרת פצצות שהשליך "עמלק" איידה וכילתה את ערי החוף ההדוניסטיות…


  • והפעם, ברגש: עיצובה של עבודת הקורבנות בין ספרות חז"ל לשיח הדתי–לאומי

    במקרא ובספרות חז"ל הקרבת קורבנות מן החי ומן הצומח מוצגת כדרך המרכזית של עבודת האל, כפי שהיה מקובל ברחבי העולם העתיק כולו. שינויים דתיים, פוליטיים ותרבותיים שהתרחשו מאז סוף המאה הראשונה לספירה גרמו לכך שפרקטיקה זו כמעט חלפה מן העולם, והוחלפה – כך על פי התפיסה הרווחת – בפרקטיקות דתיות הנחשבות "מודרניות" ומעודנות יותר, כגון תפילה ולימוד. יחד עם זה, הדומיננטיות של הקורבנות בתורה ובהלכה, המובנות על ידי חוגים אורתודוקסיים כנצחיות במהותן, מעמתת אורתודוקסים מודרניים עם חוסר ההלימה הבולט בין המסורת הטקסטואלית, המדגישה את חשיבות הקורבנות, ובין ערכים ורגישויות האופייניים לעידן הנוכחי, המסתייגים מרעיון הקורבנות.

    המאמר מתמקד בשיח עכשווי בנושא הקורבנות המתרחש באתרי שאלות ותשובות באינטרנט המיועדים לציבור הדתי-לאומי בישראל. המחברת מתארת כיצד מבקשים רבנים ובעלי סמכות אחרים להתמודד עם חוסר הלימה זה. טענתה המרכזית היא שהרבנים המשיבים לשואלים, המעלים קשיים והסתייגויות בנוגע לקורבנות, מבקשים להעניק לפרקטיקה זו תכנים חדשים, חושיים ורגשיים, המדגישים את הסובייקט ואת חוויותיו, ולייצר מחדש את הקורבנות בדמיון הדתי כפנטזיה של ודאות דתית מושלמת. בכך מבצעים המשיבים מהלך הפוך במהותו מן המהלך הפרשני שביצעו חז"ל בנוגע לקורבנות לפני כ-1,700 שנה.

    20.00 חינם!

    במקרא ובספרות חז"ל הקרבת קורבנות מן החי ומן הצומח מוצגת כדרך המרכזית של עבודת האל, כפי שהיה מקובל ברחבי העולם העתיק כולו. שינויים דתיים, פוליטיים ותרבותיים שהתרחשו מאז סוף המאה הראשונה לספירה גרמו לכך שפרקטיקה זו כמעט חלפה מן העולם, והוחלפה – כך על פי התפיסה הרווחת – בפרקטיקות דתיות הנחשבות "מודרניות" ומעודנות יותר, כגון תפילה ולימוד. יחד עם זה, הדומיננטיות של הקורבנות בתורה ובהלכה, המובנות על ידי חוגים אורתודוקסיים כנצחיות במהותן, מעמתת אורתודוקסים מודרניים עם חוסר ההלימה הבולט בין המסורת הטקסטואלית, המדגישה את חשיבות הקורבנות, ובין ערכים ורגישויות האופייניים לעידן הנוכחי, המסתייגים מרעיון הקורבנות.

    המאמר מתמקד בשיח עכשווי בנושא הקורבנות המתרחש באתרי שאלות ותשובות באינטרנט המיועדים לציבור הדתי-לאומי בישראל. המחברת מתארת כיצד מבקשים רבנים ובעלי סמכות אחרים להתמודד עם חוסר הלימה זה. טענתה המרכזית היא שהרבנים המשיבים לשואלים, המעלים קשיים והסתייגויות בנוגע לקורבנות, מבקשים להעניק לפרקטיקה זו תכנים חדשים, חושיים ורגשיים, המדגישים את הסובייקט ואת חוויותיו, ולייצר מחדש את הקורבנות בדמיון הדתי כפנטזיה של ודאות דתית מושלמת. בכך מבצעים המשיבים מהלך הפוך במהותו מן המהלך הפרשני שביצעו חז"ל בנוגע לקורבנות לפני כ-1,700 שנה.


  • עיון ביקורתי בפרויקט הביומטריה הישראלי

    מאמר זה מציג את הפוטנציאל התיאורטי והמחקרי הטמון בלימודי מעקב ופיקוח (surveillance studies) בהקשר המקומי על ידי התמקדות באחת ההתפתחויות המשמעותיות ביותר בישראל בשנים האחרונות: קידומו של פרויקט הביומטריה הישראלי. במסגרת פרויקט זה מונפקים מסמכי זיהוי ונסיעה ביומטריים לכלל אזרחי המדינה ומוקם מאגר ביומטרי מנדטורי שכולל מידע גופני. המאמר מראה כיצד שלוש סוגיות תיאורטיות מרכזיות שנוסחו בדיסציפלינות שונות בנוגע למעקב ולפיקוח – השינוי במעמדו האונטולוגי של הגוף האנושי, תפקידן של טכנולוגיות מעקב כמנגנוני מיון והפליה, ופגיעה בזכויות לפרטיות ולהגנה על מידע – עשויות להתממש עם הקמת מאגר ביומטרי מנדטורי בישראל. הטענה המרכזית מבוססת על ניתוח מצב החירום שמוכרז בישראל מאז הקמתה, ולפיה יש לראות בתוכנית להקמת מאגר ביומטרי המשך ישיר של החוקים האנטי-דמוקרטיים שנחקקו מתוקף מצב החירום. שני אלה מובילים להתגבשותה של חברת מעקב המאופיינת בהצרה של רעיון האזרחות הליברלי.

    20.00 חינם!

    מאמר זה מציג את הפוטנציאל התיאורטי והמחקרי הטמון בלימודי מעקב ופיקוח (surveillance studies) בהקשר המקומי על ידי התמקדות באחת ההתפתחויות המשמעותיות ביותר בישראל בשנים האחרונות: קידומו של פרויקט הביומטריה הישראלי. במסגרת פרויקט זה מונפקים מסמכי זיהוי ונסיעה ביומטריים לכלל אזרחי המדינה ומוקם מאגר ביומטרי מנדטורי שכולל מידע גופני. המאמר מראה כיצד שלוש סוגיות תיאורטיות מרכזיות שנוסחו בדיסציפלינות שונות בנוגע למעקב ולפיקוח – השינוי במעמדו האונטולוגי של הגוף האנושי, תפקידן של טכנולוגיות מעקב כמנגנוני מיון והפליה, ופגיעה בזכויות לפרטיות ולהגנה על מידע – עשויות להתממש עם הקמת מאגר ביומטרי מנדטורי בישראל. הטענה המרכזית מבוססת על ניתוח מצב החירום שמוכרז בישראל מאז הקמתה, ולפיה יש לראות בתוכנית להקמת מאגר ביומטרי המשך ישיר של החוקים האנטי-דמוקרטיים שנחקקו מתוקף מצב החירום. שני אלה מובילים להתגבשותה של חברת מעקב המאופיינת בהצרה של רעיון האזרחות הליברלי.


  • אז מה כבר קרה? אוטואתנוגרפיה של מיקרו–אגרסיות על רקע אתני

    אחת הבעיות המרכזיות בחקר תופעות של דיכוי היא הצורך להתמודד עם ה"בלתי נראוּת" שלהן. במציאות רטורית של מחויבות למגוון, לשוויון ולזכויות הפרט, פועלים מנגנוני הכחשה והשתקה של טענות בדבר הפליה, קיפוח וגזענות. במאמר זה המחברת מבקשת להתחקות על כמה רגעים יומיומיים שבהם מזרחיות מצטלבת עם אקדמיות, במטרה לבחון את הגבולות הסימבוליים המסומנים, ואת חווית האחרוּת המובנית למולם ובמסגרתם. רגעי האחרות המתוארים נוגעים בסוגיות של שתיקה ודיבור, בגבולות של זהויות וחצייתם, אך בעיקר מדגימים פעולה של מיקרו-אגרסיות על רקע של גזע ואתניות: אלה הם חילופי דברים מרומזים, לעתים קרובות אוטומטיים ובלתי מודעים, מעין מנגנונים פוגעניים בלתי פוסקים המופעלים על בסיס יומיומי כלפי אנשים לא-לבנים. נדבך מרכזי בכתיבה של מיעוטים על חוויות של אחרוּת הוא הקול האישי. שילוב הנרטיב האישי בשיח מאפשר השמעת קול וכתיבה תיאורטית אשר מעוגנות בחוויות של כאב והתמודדות עם השתקה. בהמשך לכך, ובהתבסס על אפיסטמולוגיה ביקורתית המניחה שאי-אפשר להפריד בין היודעת לבין מושא הידיעה שלה, המתודולוגיה שנבחרה למחקר המוצג במאמר זה היא אוטואתנוגרפיה: סוגה של כתיבה ומחקר אינטרדיסציפלינרי אשר ממקמת את העצמי בהקשר חברתי, ומציעה דרך לתת קול לחוויה אישית כדי לקדם הבנה חברתית. מיקרו-אגרסיות לכאורה אינן מזיקות מאוד, אולם משקלן המצטבר והנטל הכרוך בהן הם מרכיבים עיקריים באינטראקציות של מי שחווה אותן. הן מרכיב שכיח בחיים של סטודנטים ואנשי סגל לא-לבנים, ויש להן השפעה על נתיבי הקריירה האקדמית שלהם. אחד הדפוסים המרכזיים הקשורים במיקרו-אגרסיות הוא הרגשה של אי-שייכות למרחב האקדמי ותחושה שנוכחות אותם סובייקטים מפרה את המצב ה"טבעי" של הקמפוס.

    20.00 חינם!

    אחת הבעיות המרכזיות בחקר תופעות של דיכוי היא הצורך להתמודד עם ה"בלתי נראוּת" שלהן. במציאות רטורית של מחויבות למגוון, לשוויון ולזכויות הפרט, פועלים מנגנוני הכחשה והשתקה של טענות בדבר הפליה, קיפוח וגזענות. במאמר זה המחברת מבקשת להתחקות על כמה רגעים יומיומיים שבהם מזרחיות מצטלבת עם אקדמיות, במטרה לבחון את הגבולות הסימבוליים המסומנים, ואת חווית האחרוּת המובנית למולם ובמסגרתם. רגעי האחרות המתוארים נוגעים בסוגיות של שתיקה ודיבור, בגבולות של זהויות וחצייתם, אך בעיקר מדגימים פעולה של מיקרו-אגרסיות על רקע של גזע ואתניות: אלה הם חילופי דברים מרומזים, לעתים קרובות אוטומטיים ובלתי מודעים, מעין מנגנונים פוגעניים בלתי פוסקים המופעלים על בסיס יומיומי כלפי אנשים לא-לבנים. נדבך מרכזי בכתיבה של מיעוטים על חוויות של אחרוּת הוא הקול האישי. שילוב הנרטיב האישי בשיח מאפשר השמעת קול וכתיבה תיאורטית אשר מעוגנות בחוויות של כאב והתמודדות עם השתקה. בהמשך לכך, ובהתבסס על אפיסטמולוגיה ביקורתית המניחה שאי-אפשר להפריד בין היודעת לבין מושא הידיעה שלה, המתודולוגיה שנבחרה למחקר המוצג במאמר זה היא אוטואתנוגרפיה: סוגה של כתיבה ומחקר אינטרדיסציפלינרי אשר ממקמת את העצמי בהקשר חברתי, ומציעה דרך לתת קול לחוויה אישית כדי לקדם הבנה חברתית. מיקרו-אגרסיות לכאורה אינן מזיקות מאוד, אולם משקלן המצטבר והנטל הכרוך בהן הם מרכיבים עיקריים באינטראקציות של מי שחווה אותן. הן מרכיב שכיח בחיים של סטודנטים ואנשי סגל לא-לבנים, ויש להן השפעה על נתיבי הקריירה האקדמית שלהם. אחד הדפוסים המרכזיים הקשורים במיקרו-אגרסיות הוא הרגשה של אי-שייכות למרחב האקדמי ותחושה שנוכחות אותם סובייקטים מפרה את המצב ה"טבעי" של הקמפוס.


  • "אין מקום לפוליטיקה בשכונה": אמנות ציבורית בשכונת קו תפר בירושלים — בין הפוליטי לחברתי

    מאמר זה מתעד ומנתח את המפגש בין חברי המינהל הקהילתי בשכונת מוסררה בירושלים לבין חברי "מוסללה", קבוצת אמנים שפעלה במרחב הציבורי של השכונה בשנים 2009–2015. תחילתו של המפגש בין שתי קבוצות אלו בשיתוף פעולה ואחריתו במאבק שהסתיים בסילוק קבוצת האמנים מן השכונה. בניגוד לידע שנצבר בתחום לימודי הערים, שלפיו קבוצות אמנים הפועלים במרחב הציבורי הם סוכני שינוי המכונה "התחדשות עירונית", מחברת מאמר זה נדרשת לבאר פעולה שכשלה. שני מושגים מעבודתה של חנה ארנדט סייעו בידיה לנתח כישלון זה: הפוליטי/חברתי, והפעולה בתחום הציבורי. הפעולה הפוליטית בין רבים עניינה התערבות בריבוי החברתי. השלכות הפעולה הפוליטית נתונות לפרשנות ציבורית ולכן הן עלולות להפר את הסדר החברתי הקיים. הפעולה החברתית, לעומת זאת, עניינה הסדרה: היא פועלת בתוך שפה חברתית נתונה ומטרתה לנרמל ולהבטיח את המצב החברתי הקיים. אחת הטענות המרכזיות במאמר היא שהאמנים ביקשו להיות בו בזמן "חברתיים" ו"פוליטיים", אך התעלמו מן האיום החברתי הנובע מתוך הפעולה הפוליטית. באמצעות פעולה פוליטית הם ביקשו לייצר "דיאלוג" ו"נקודות מפגש" (בלשונם) עם הפלסטיני המתגורר מעבר לקו התפר, במוסררה המזרחית, ולפתוח את הריבוי המרחבי לכדי פעולה. ואולם בה בעת הם ביקשו לפעול פעולה זו כפעולה "חברתית" ו"קהילתית", המבוססת על קואליציה עם תושביה היהודים הוותיקים של השכונה. אנשי המינהל הקהילתי בשכונה התנגדו נחרצות לערעור הסדר הקיים ולעיסוק בשאלת הריבוי בהקשר הפלסטיני-מקומי. "חשבנו שיעשו אמנות, לא פוליטיקה", טענו אנשי המינהל ובכך ביטאו את הדיאלקטיקה בין החברתי לפוליטי, שארנדט מצביעה עליה, ואת תחושת הרמייה והאיום שיצרה דיאלקטיקה זו בקרב נציגי התושבים הוותיקים. מרגע שנסדק האמון ולא נותר עוד מקום לא לסליחה ולא להבטחה – הומר כוחה של הפעולה באלימות.

    20.00 חינם!

    מאמר זה מתעד ומנתח את המפגש בין חברי המינהל הקהילתי בשכונת מוסררה בירושלים לבין חברי "מוסללה", קבוצת אמנים שפעלה במרחב הציבורי של השכונה בשנים 2009–2015. תחילתו של המפגש בין שתי קבוצות אלו בשיתוף פעולה ואחריתו במאבק שהסתיים בסילוק קבוצת האמנים מן השכונה. בניגוד לידע שנצבר בתחום לימודי הערים, שלפיו קבוצות אמנים הפועלים במרחב הציבורי הם סוכני שינוי המכונה "התחדשות עירונית", מחברת מאמר זה נדרשת לבאר פעולה שכשלה. שני מושגים מעבודתה של חנה ארנדט סייעו בידיה לנתח כישלון זה: הפוליטי/חברתי, והפעולה בתחום הציבורי. הפעולה הפוליטית בין רבים עניינה התערבות בריבוי החברתי. השלכות הפעולה הפוליטית נתונות לפרשנות ציבורית ולכן הן עלולות להפר את הסדר החברתי הקיים. הפעולה החברתית, לעומת זאת, עניינה הסדרה: היא פועלת בתוך שפה חברתית נתונה ומטרתה לנרמל ולהבטיח את המצב החברתי הקיים. אחת הטענות המרכזיות במאמר היא שהאמנים ביקשו להיות בו בזמן "חברתיים" ו"פוליטיים", אך התעלמו מן האיום החברתי הנובע מתוך הפעולה הפוליטית. באמצעות פעולה פוליטית הם ביקשו לייצר "דיאלוג" ו"נקודות מפגש" (בלשונם) עם הפלסטיני המתגורר מעבר לקו התפר, במוסררה המזרחית, ולפתוח את הריבוי המרחבי לכדי פעולה. ואולם בה בעת הם ביקשו לפעול פעולה זו כפעולה "חברתית" ו"קהילתית", המבוססת על קואליציה עם תושביה היהודים הוותיקים של השכונה. אנשי המינהל הקהילתי בשכונה התנגדו נחרצות לערעור הסדר הקיים ולעיסוק בשאלת הריבוי בהקשר הפלסטיני-מקומי. "חשבנו שיעשו אמנות, לא פוליטיקה", טענו אנשי המינהל ובכך ביטאו את הדיאלקטיקה בין החברתי לפוליטי, שארנדט מצביעה עליה, ואת תחושת הרמייה והאיום שיצרה דיאלקטיקה זו בקרב נציגי התושבים הוותיקים. מרגע שנסדק האמון ולא נותר עוד מקום לא לסליחה ולא להבטחה – הומר כוחה של הפעולה באלימות.


  • "אֶתְרַקֵּם בַּחֲלוֹמֵךְ הַבְּתוּלִי, הַצָּחוֹר": עקבות ארוטיקה ולאומיות בלשונו של דוד פוגל

    מאמר זה דן במיניות בשירי לפני השער האפל (1929) של דוד פוגל. בזמנה התמקדה הביקורת בעדינות ובפסיביות בשיריו המיניים של פוגל, ובתוך כך החמיצה את הפן האלים והאקטיבי של אותם שירים עצמם. מאמר זה חושף את המיניות הנועזת והמהפכנית בשיריו של פוגל. התמקדות זו במיניות מגלה קווי דמיון מפתיעים בין שיריו של פוגל ליצירות הפרוזה שלו – המיניות המעודנת שבשירה זוכה לניסוחים מפורשים וישירים בפרוזה. ביצירותיו של פוגל מבוטאת אלימות מינית, גלויה או סמויה, שמכוונת נגד דמות נשית, אך בדמות זו טמון דווקא היפוך – כשעמדת הנחיתות מתגלה כמקור כוח. העיסוק החדשני של פוגל בסוגיות מגדריות מגיע לשיאו במעבר לכתיבת שירים בגוף ראשון מתוך תודעה נשית. זאת ועוד, בניגוד לטענות הביקורת שביצירתו של פוגל אין סממנים יהודיים, המחברת מתארת את הקשר המפתיע בשיריו בין מיניות, ובפרט מיניות נשית, לבין המסורת היהודית. הקשר העולה מהשירים בין נשיות ליהדות מסייע להבין באופן חדש נושא שנדון רבות במחקר הספרות: יחסו של פוגל לציונות, בהיותו יוצר שבחר בשפה העברית ובשדה הספרות העברית, אך הסתייג בגלוי מכל תוכן ציוני. דרך המיניות, ובפרט ההתענגות והמזוכיזם, שירי לפני השער האפל מאתגרים הן את הפרדיגמה הארית-אנטישמית שלפיה היהודי הוא יצור נחות ונשי, והן את הפרדיגמה הציונית שמפנימה את התפיסה האנטישמית ועל כן רוצה להפוך את היהודי לגברי. בתוך המבע השירי הלירי, השקט ומלא היגון של פוגל, מוצפנת מיניות פרועה, שמציעה מגדריות נזילה החורגת מעבר לחשיבה חד-ממדית מגדרית ואידיאולוגית.

    20.00 חינם!

    מאמר זה דן במיניות בשירי לפני השער האפל (1929) של דוד פוגל. בזמנה התמקדה הביקורת בעדינות ובפסיביות בשיריו המיניים של פוגל, ובתוך כך החמיצה את הפן האלים והאקטיבי של אותם שירים עצמם. מאמר זה חושף את המיניות הנועזת והמהפכנית בשיריו של פוגל. התמקדות זו במיניות מגלה קווי דמיון מפתיעים בין שיריו של פוגל ליצירות הפרוזה שלו – המיניות המעודנת שבשירה זוכה לניסוחים מפורשים וישירים בפרוזה. ביצירותיו של פוגל מבוטאת אלימות מינית, גלויה או סמויה, שמכוונת נגד דמות נשית, אך בדמות זו טמון דווקא היפוך – כשעמדת הנחיתות מתגלה כמקור כוח. העיסוק החדשני של פוגל בסוגיות מגדריות מגיע לשיאו במעבר לכתיבת שירים בגוף ראשון מתוך תודעה נשית. זאת ועוד, בניגוד לטענות הביקורת שביצירתו של פוגל אין סממנים יהודיים, המחברת מתארת את הקשר המפתיע בשיריו בין מיניות, ובפרט מיניות נשית, לבין המסורת היהודית. הקשר העולה מהשירים בין נשיות ליהדות מסייע להבין באופן חדש נושא שנדון רבות במחקר הספרות: יחסו של פוגל לציונות, בהיותו יוצר שבחר בשפה העברית ובשדה הספרות העברית, אך הסתייג בגלוי מכל תוכן ציוני. דרך המיניות, ובפרט ההתענגות והמזוכיזם, שירי לפני השער האפל מאתגרים הן את הפרדיגמה הארית-אנטישמית שלפיה היהודי הוא יצור נחות ונשי, והן את הפרדיגמה הציונית שמפנימה את התפיסה האנטישמית ועל כן רוצה להפוך את היהודי לגברי. בתוך המבע השירי הלירי, השקט ומלא היגון של פוגל, מוצפנת מיניות פרועה, שמציעה מגדריות נזילה החורגת מעבר לחשיבה חד-ממדית מגדרית ואידיאולוגית.


  • "לפתע הוקם גשר אל מעבר לאלפיים שנה": מארכיאולוגיה מחולנת לארכיאולוגיה דתית — המקרה של בר–כוסבה, יגאל ידין ושלמה גורן

    בשנים 1960–1961 נערכו בנחל חבר שבמדבר יהודה חפירות ארכיאולוגיות בראשות הארכיאולוג יגאל ידין, הרמטכ"ל לשעבר ואחד מדובריה הבולטים של הארכיאולוגיה הישראלית בשיח הציבורי של אותם ימים. חפירות אלו הניבו ממצאים רבים, בהם צרור מכתבים שנשלחו מאת שמעון בר-כוסבה (הידוע בשם בר-כוכבא) לפקודיו באזור עין גדי, וכן שלדים שלגבי חלקם נטען כי הם שרידי לוחמיו של בר-כוסבה. תגליות אלו, ובראשן האגרות, נחשפו בפעם הראשונה על ידי ידין בבית הנשיא בירושלים, ועוררו עניין ציבורי עצום. אופן הצגתן לציבור שיקף את הקשר המורכב שבין ארכיאולוגיה ללאומיות. מחבר המאמר מבקש לבחון את מערך הדימויים והזיקות שנוצרו בשיח הציבורי בישראל בעקבות תגליות אלו בין דמותו הכריזמטית של יגאל ידין, מפקדו השני של צה"ל, ובין בר-כוסבה, מפקד צבא המרד נגד הרומאים במאה השנייה לספירה. המאמר מתחקה על נפתוליה של פרשה ארכיאולוגית-לאומית בת 22 שנה – מרגע גילוי האגרות והשלדים על ידי ידין ואנשיו בראשית שנות השישים של המאה העשרים ועד לקבורת אותם שלדים על ידי הרב הראשי לישראל (והרב הצבאי הראשי לשעבר) שלמה גורן, בל"ג בעומר של שנת 1982, בטקס צבאי מלא. פרשה זו חושפת את כישלונה ושברה של הארכיאולוגיה הישראלית, שביקשה לעשות שימוש בשפה וברטוריקה תיאולוגיות על מנת לכונן דת חילונית-לאומית.

    20.00 חינם!

    בשנים 1960–1961 נערכו בנחל חבר שבמדבר יהודה חפירות ארכיאולוגיות בראשות הארכיאולוג יגאל ידין, הרמטכ"ל לשעבר ואחד מדובריה הבולטים של הארכיאולוגיה הישראלית בשיח הציבורי של אותם ימים. חפירות אלו הניבו ממצאים רבים, בהם צרור מכתבים שנשלחו מאת שמעון בר-כוסבה (הידוע בשם בר-כוכבא) לפקודיו באזור עין גדי, וכן שלדים שלגבי חלקם נטען כי הם שרידי לוחמיו של בר-כוסבה. תגליות אלו, ובראשן האגרות, נחשפו בפעם הראשונה על ידי ידין בבית הנשיא בירושלים, ועוררו עניין ציבורי עצום. אופן הצגתן לציבור שיקף את הקשר המורכב שבין ארכיאולוגיה ללאומיות. מחבר המאמר מבקש לבחון את מערך הדימויים והזיקות שנוצרו בשיח הציבורי בישראל בעקבות תגליות אלו בין דמותו הכריזמטית של יגאל ידין, מפקדו השני של צה"ל, ובין בר-כוסבה, מפקד צבא המרד נגד הרומאים במאה השנייה לספירה. המאמר מתחקה על נפתוליה של פרשה ארכיאולוגית-לאומית בת 22 שנה – מרגע גילוי האגרות והשלדים על ידי ידין ואנשיו בראשית שנות השישים של המאה העשרים ועד לקבורת אותם שלדים על ידי הרב הראשי לישראל (והרב הצבאי הראשי לשעבר) שלמה גורן, בל"ג בעומר של שנת 1982, בטקס צבאי מלא. פרשה זו חושפת את כישלונה ושברה של הארכיאולוגיה הישראלית, שביקשה לעשות שימוש בשפה וברטוריקה תיאולוגיות על מנת לכונן דת חילונית-לאומית.


  • גיליון 46 מקוון

    45.00
  • מסה וביקורת – איך נראית גלות?

    נולדנו לאחר הנכבה ומשום כך הפכנו בעל כורחנו לעדים. גופנו הפך מסמך טיוטה
    היסטורי שנכתב בדיו שחור. הפכנו לעדים היסטוריים לא משום שראינו את הדברים,
    אלא משום ששמענו אותם. רק מפני שנולדנו לאחר הנכבה אנו נאלצים לשאת
    בעולה. […] כל עולה נופל על כתפינו (נאטור 2015 , 7).

    משפטים אלה, שבהם מסרטט סלמאן נאטור את צריבת מאורעות הנכבה בגוף דור שומעי
    העדויות הפלסטיני, מתארים כאב מוכר. הם יכלו להיכתב בדיוק כך גם בידי דור העדים
    היהודים לסיפורי המלחמה והפליטות שאחרי השואה; גם על כתפיהם מונח העול. ביקור
    בחלומות של נאטור ובחלומותיי היה מגלה אולי תמונות דומות…

    20.00 חינם!

    נולדנו לאחר הנכבה ומשום כך הפכנו בעל כורחנו לעדים. גופנו הפך מסמך טיוטה
    היסטורי שנכתב בדיו שחור. הפכנו לעדים היסטוריים לא משום שראינו את הדברים,
    אלא משום ששמענו אותם. רק מפני שנולדנו לאחר הנכבה אנו נאלצים לשאת
    בעולה. […] כל עולה נופל על כתפינו (נאטור 2015 , 7).

    משפטים אלה, שבהם מסרטט סלמאן נאטור את צריבת מאורעות הנכבה בגוף דור שומעי
    העדויות הפלסטיני, מתארים כאב מוכר. הם יכלו להיכתב בדיוק כך גם בידי דור העדים
    היהודים לסיפורי המלחמה והפליטות שאחרי השואה; גם על כתפיהם מונח העול. ביקור
    בחלומות של נאטור ובחלומותיי היה מגלה אולי תמונות דומות…


  • מסה וביקורת – מלחמות ללא גיבורים: ההיסטוריה החברתית של הסכסוך היהודי-ערבי

    • ♦ הלל כהן, 2013. תרפ"ט: שנת האפס בסכסוך היהודי-ערבי, ירושלים: כתר.
    • ♦ נורית כהן-לוינובסקי, 2014. פליטים יהודים במלחמת העצמאות, תל אביב ובאר שבע: עם עובד, אוניברסיטת תל-אביב ומכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות.
    • ♦ איתמר רדאי, 2015. בין שתי ערים: הערבים הפלסטינים בירושלים וביפו, 1947–1948, תל אביב: מרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה ואוניברסיטת תל-אביב.

    לא חסרים במחוזותינו ספרים העוסקים בהיסטוריה של המקום הזה ושל שני העמים החיים בו והנאבקים זה בזה. על הקורפוס העשיר נוספו לאחרונה שלושה מחקרים שמציעים נקודת מבט חדשה על אירועי מפתח בהיסטוריה של הסכסוך היהודי-ערבי בארץ ישראל. כידוע, ההיסטוריוגרפיה המקומית העסיקה עצמה במשך זמן רב בוויכוח ה"פוסט–ציוני", שהוקדש בין היתר לחשיפת מקורות מידע חדשים על מלחמת 1948 ולחשיפת פשעי מלחמה…

    20.00 חינם!
    • ♦ הלל כהן, 2013. תרפ"ט: שנת האפס בסכסוך היהודי-ערבי, ירושלים: כתר.
    • ♦ נורית כהן-לוינובסקי, 2014. פליטים יהודים במלחמת העצמאות, תל אביב ובאר שבע: עם עובד, אוניברסיטת תל-אביב ומכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות.
    • ♦ איתמר רדאי, 2015. בין שתי ערים: הערבים הפלסטינים בירושלים וביפו, 1947–1948, תל אביב: מרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה ואוניברסיטת תל-אביב.

    לא חסרים במחוזותינו ספרים העוסקים בהיסטוריה של המקום הזה ושל שני העמים החיים בו והנאבקים זה בזה. על הקורפוס העשיר נוספו לאחרונה שלושה מחקרים שמציעים נקודת מבט חדשה על אירועי מפתח בהיסטוריה של הסכסוך היהודי-ערבי בארץ ישראל. כידוע, ההיסטוריוגרפיה המקומית העסיקה עצמה במשך זמן רב בוויכוח ה"פוסט–ציוני", שהוקדש בין היתר לחשיפת מקורות מידע חדשים על מלחמת 1948 ולחשיפת פשעי מלחמה…


  • מסה וביקורת – אנרכיסטים עלייך ישראל: מחשבות על אקטיביזם אנטי-ציוני בציון בעקבות "אנרכיסטים נגד הגדר"

    לקחת זמן לעלות אל הבוידעם. מילה שאין לה תחליף עברי. מרחב אחסון טחוב אך שמור היטב השייך לעולם אחר שמעבר לדלת עץ קטנה, שבו טמון אוצר למי שגדל על גזרי העיתון של שלמה ניצן ב"סיבה למסיבה". שם שמורים מכתבי האהבה הראשונים, אלבומי התמונות הכבדים ועבודות נבחרות מבית הספר והאוניברסיטה ששרדו…

    20.00 חינם!

    לקחת זמן לעלות אל הבוידעם. מילה שאין לה תחליף עברי. מרחב אחסון טחוב אך שמור היטב השייך לעולם אחר שמעבר לדלת עץ קטנה, שבו טמון אוצר למי שגדל על גזרי העיתון של שלמה ניצן ב"סיבה למסיבה". שם שמורים מכתבי האהבה הראשונים, אלבומי התמונות הכבדים ועבודות נבחרות מבית הספר והאוניברסיטה ששרדו…


  • מסה וביקורת – זכויות אדם בישראל/פלסטין: בין תיאוריה לפרקטיקה

    • ♦ Lori Allen, 2013. The Rise and Fall of Human Rights: Cynicism and Politics in Occupied Palestine, Stanford: Stanford University Press.
    • ♦ Assaf Meydani, 2014. The Anatomy of Human Rights in Israel: Constitutional Rhetoric and State Practice, New York: Cambridge University Press.
    • ♦ רותי גינזבורג, 2014. והייתם לנו לעיניים: ארגוני זכויות אדם ישראליים בשטחים הכבושים מבעד לעין המצלמה, תל אביב: רסלינג.

    מאז שנות התשעים של המאה העשרים הפכו זכויות האדם לסמכות מוסרית עליונה בארצות
    המערב. מעמדן של זכויות האדם בתור אידיאה מובילה הלך והתחזק בקרב עמותות וארגונים
    לא ממשלתיים, גופים מדינתיים וארגונים בין–לאומיים כגון האו"ם והאיחוד האירופי.
    גופים משפטיים בין–לאומיים אף הם עוסקים רבות בקידום זכויות האדם; אחת הדוגמאות
    המובהקות לכך היא בית הדין הפלילי הבין–לאומי…

    20.00 חינם!
    • ♦ Lori Allen, 2013. The Rise and Fall of Human Rights: Cynicism and Politics in Occupied Palestine, Stanford: Stanford University Press.
    • ♦ Assaf Meydani, 2014. The Anatomy of Human Rights in Israel: Constitutional Rhetoric and State Practice, New York: Cambridge University Press.
    • ♦ רותי גינזבורג, 2014. והייתם לנו לעיניים: ארגוני זכויות אדם ישראליים בשטחים הכבושים מבעד לעין המצלמה, תל אביב: רסלינג.

    מאז שנות התשעים של המאה העשרים הפכו זכויות האדם לסמכות מוסרית עליונה בארצות
    המערב. מעמדן של זכויות האדם בתור אידיאה מובילה הלך והתחזק בקרב עמותות וארגונים
    לא ממשלתיים, גופים מדינתיים וארגונים בין–לאומיים כגון האו"ם והאיחוד האירופי.
    גופים משפטיים בין–לאומיים אף הם עוסקים רבות בקידום זכויות האדם; אחת הדוגמאות
    המובהקות לכך היא בית הדין הפלילי הבין–לאומי…