• לא ניתן לרכוש מוצר זה.
  • פריפריה קווירית בישראל

    אזורים אורבניים מוצגים בדרך כלל במערב כמרחבי שייכות "טבעיים" של להט"בים, ואילו הפריפריה מייצגת עבור להט"בים מרחב של דחייה, זרות וניכור. כך גם בישראל: תל אביב נחשבת מרחב להט"בי מובהק, ואילו הפריפריה בצפון הארץ ובדרומה נתפסת כמרחב של נכשלות המגביל אפשרויות של קיום להט"בי, אקטיביזם להט"בי או שייכות להט"בית. גילי הרטל בוחנת את התפיסות הללו ומתמקדת בחוויותיהם של אקטיביסטים להט"בים השבים לפריפריה לאחר שהות מעצבת ב"עיר הגדולה". לטענתה, השילוב בין פרקטיקות של כינון שייכות קווירית בפריפריה לבין ביקורת כלפי השיח הלהט"בי ההגמוני של המרכז מצביע על תהליכי "היעשותה" של פריפריה קווירית. השיח הביקורתי המתפתח בפריפריה בישראל רואה בה מרחב אלטרנטיבי גם בהקשר של תרבות להט"בית – מרחב שאיננו ריק, איננו סטטי או מקובע, ובעיקר איננו תלוי במרכז לשם הגדרתו.

     

  • פתח דבר: 100 ל-1917

  • רב-תרבותיות במוזיאון: מבט על גזע, מגדר ותצוגה בישראל

    ועה חזן בוחנת במאמרה את רטוריקות התצוגה החזותיות שבאמצעותן משוכתב הסיפור הלאומי במוזיאונים שונים ברחבי ישראל. לטענתה, גם כיום, כשאוצרים מודעים לצורך לשקף את אופייה הרב-תרבותי של החברה בישראל, עדיין מונהגת במוזיאונים חלוקה קשיחה בין מחלקות של אמנות, אתנוגרפיה וארכיאולוגיה. החלוקה הזאת, ששורשיה במאה התשע-עשרה, מאפשרת למוזיאונים לאמץ לכאורה גישה אוצרותית רב-תרבותית ולתת במה למגוון קהילות בחברה בישראל שהודרו מן התצוגות בעבר – אבל לעשות זאת מבלי לערער, לאמִתו של דבר, על מאזן הכוחות האתני המושל בישראל. וכך, תלבושות של קהילות מזרחיות הנלבשות גם כיום מוצגות כאתנוגרפיה; חפצי יומיום פלסטיניים, שהיו בשימוש עד אמצע המאה העשרים, מוצגים כארכיאולוגיה; ואילו יצירות מלפני מאה שנים שצוירו בידי אמנים אירופים מוצגות כאמנות לאומית-ישראלית. בדרך זו המוזיאונים הלאומיים משמרים את נרטיב העל הלאומי-אתנוצנטרי גם בתקופה שבה מתערערים, במציאות, יחסי הכוחות הלאומיים.

  • חייל אמריקאי במיטה: אינטימיות ופוליטיקה גלובלית בנמל חיפה

    חייל אמריקאי במיטה: אינטימיות ופוליטיקה גלובלית בנמל חיפה

    שרי אהרוני

     

    מאמרה של שרי אהרוני בוחן את פוליטיקת הזיכרון והשִׁכחה האופפת את ביקורי הצי השישי בנמל חיפה בשנים 1979–2001, ובתוך כך דן בקשר המורכב בין מרחבים גלובליים ומקומיים. אהרוני משלבת קריאה במסמכים היסטוריים ומשפטיים ותיעוד אתנוגרפי של אזור הנמל המתחדש כדי להנכיח את הקונפליקטים המושתקים בין האימפריה האמריקנית לעיר הנמל בעידן הניאו-ליברלי. היא בוחנת את ההיבטים הגופניים של המפגש בין אזרחים/ות לחיילים/ות כדי לחשוף "מלמטה" את תהליך עיצובה של הברית בין ישראל לארצות הברית. לדברי אהרוני, היעלמותם של חיילי הצי השישי מהזיכרון המרחבי ומהנרטיב הלאומי נעוצה באמביוולנטיות המקומית כלפי יחסי התלות בין האימפריה לבין ישראל, מדינת הקליינט. השיח הדומיננטי, היא טוענת, העדיף נורמליזציה של זנות, עודד טשטוש מופעים של אלימות מגדרית וקידם נרטיב חגיגי ושוויוני לכאורה, שלפיו היחסים המיוחדים בין המדינות מבוססים על הדדיות, עצמאות פוליטית ואינטרסים משלימים.