הצג עגלת קניות “פתח דבר 50” נוסף לעגלת הקניות שלך.
  • הפן הממשלי של הניאו-ליברליזם: אתגרים תיאורטיים

    ספרות הכלכלה הפוליטית רואה במשבר הפיננסי העולמי שפרץ בשנת 2008 הן את רגע התבוסה של הניאו-ליברליזם, שכן המשבר סיפק הוכחה ניצחת לאוזלת ידה של המדיניות הכלכלית הניאו-ליברלית, והן את ניצחונו הגדול של הניאו-ליברליזם, כיוון שהמדיניות הכלכלית לא השתנה באופן מהותי לאחר המשבר. מאמר זה גורס כי אף שהניאו-ליברליזם שרד באופן מרשים לאחר המשבר הכלכלי של 2008, הביטוי החשוב של הישרדות זו אינו שימור המדיניות הכלכלית – שדווקא חלו בה שינויים לא מבוטלים – אלא שימור וחיזוק סדרי הממשל הניאו-ליברלי של הדמוקרטיות הקפיטליסטיות, שבמרכזם ניצבים חיזוק ההשפעה הפוליטית של ארגונים טכנוקרטיים והגבלת ההשפעה של אינטרסים קולקטיביים. בהמשך לכך המאמר גורס כי ביקורת הניאו-ליברליזם מחייבת התייחסות רצינית לפן הממשלי שלו, שהחלפתו היא אתגר מורכב יותר בהשוואה לפיתוח חלופות למדיניות הניאו-ליברלית.

    ספרות הכלכלה הפוליטית רואה במשבר הפיננסי העולמי שפרץ בשנת 2008 הן את רגע התבוסה של הניאו-ליברליזם, שכן המשבר סיפק הוכחה ניצחת לאוזלת ידה של המדיניות הכלכלית הניאו-ליברלית, והן את ניצחונו הגדול של הניאו-ליברליזם, כיוון שהמדיניות הכלכלית לא השתנה באופן מהותי לאחר המשבר. מאמר זה גורס כי אף שהניאו-ליברליזם שרד באופן מרשים לאחר המשבר הכלכלי של 2008, הביטוי החשוב של הישרדות זו אינו שימור המדיניות הכלכלית – שדווקא חלו בה שינויים לא מבוטלים – אלא שימור וחיזוק סדרי הממשל הניאו-ליברלי של הדמוקרטיות הקפיטליסטיות, שבמרכזם ניצבים חיזוק ההשפעה הפוליטית של ארגונים טכנוקרטיים והגבלת ההשפעה של אינטרסים קולקטיביים. בהמשך לכך המאמר גורס כי ביקורת הניאו-ליברליזם מחייבת התייחסות רצינית לפן הממשלי שלו, שהחלפתו היא אתגר מורכב יותר בהשוואה לפיתוח חלופות למדיניות הניאו-ליברלית.


  • עלייתו של הפמיניזם הניאו-ליברלי

    המאמר מתאר את עלייתו של פמיניזם ניאו-ליברלי ובוחן את השלכותיו הפוליטיות והחברתיות. באמצעות התחקות על ההיבטים השיחניים במניפסט הפמיניסטי לפרוץ קדימה, רב-המכר שכתבה מנהלת התפעול של פייסבוק, שריל סנדברג, מבקשת המחברת להסיק תובנות בדבר הדרכים שבהן הליברליזם המסורתי מגויס כיום כדי לייצר פמיניזם ניאו-ליברלי וסובייקט פמיניסטי חדש. הסובייקט הפמיניסטי מקבל על עצמו את מלוא האחריות לרווחתו (well-being) ולטיפול העצמי שלו (self-care), כשהוא מתבסס על יצירת איזון מאושר בין עבודה למשפחה, איזון הנשען על חישוב תמידי של עלות ותועלת. אפשר לראות בפמיניזם החדש הזה עוד תחום שהניאו-ליברליזם חלחל אליו וכונן לו גרסה משלו, ואולם המאמר מציע כי בה בעת הפמיניזם החדש גם משרת מטרה תרבותית מסוימת מאוד: הוא מרוקן את הפוטנציאל של הפמיניזם הליברלי לחשוף ולאתגר את הסתירות המכוננות של הדמוקרטיה הליברלית, ובכך מחזק עוד יותר את הרציונליות הניאו-ליברלית.

    המאמר מתאר את עלייתו של פמיניזם ניאו-ליברלי ובוחן את השלכותיו הפוליטיות והחברתיות. באמצעות התחקות על ההיבטים השיחניים במניפסט הפמיניסטי לפרוץ קדימה, רב-המכר שכתבה מנהלת התפעול של פייסבוק, שריל סנדברג, מבקשת המחברת להסיק תובנות בדבר הדרכים שבהן הליברליזם המסורתי מגויס כיום כדי לייצר פמיניזם ניאו-ליברלי וסובייקט פמיניסטי חדש. הסובייקט הפמיניסטי מקבל על עצמו את מלוא האחריות לרווחתו (well-being) ולטיפול העצמי שלו (self-care), כשהוא מתבסס על יצירת איזון מאושר בין עבודה למשפחה, איזון הנשען על חישוב תמידי של עלות ותועלת. אפשר לראות בפמיניזם החדש הזה עוד תחום שהניאו-ליברליזם חלחל אליו וכונן לו גרסה משלו, ואולם המאמר מציע כי בה בעת הפמיניזם החדש גם משרת מטרה תרבותית מסוימת מאוד: הוא מרוקן את הפוטנציאל של הפמיניזם הליברלי לחשוף ולאתגר את הסתירות המכוננות של הדמוקרטיה הליברלית, ובכך מחזק עוד יותר את הרציונליות הניאו-ליברלית.


  • פמיניזם, ביקורת וסובייקטיביות פוליטית

    מאמר זה משרטט מפה של סובייקטיביות פוליטית פמיניסטית עכשווית, כפי שהיא מעוצבת בשניים מהדיונים בהגות הפמיניסטית בשנים האחרונות. הדיון יתמקד בתפיסת מושג הביקורת בהקשר הפמיניסטי ויבחן אילו תצורות של סובייקטיבית פוליטית מתאפשרות מתוך הבנת הפעולה הביקורתית. בחלקו הראשון של המאמר אתמקד בשני דיונים: טיבה של ביקורת והקשר בין ביקורת לבין שלילה וערעור של אמיתות מקובלות; והשאלה אם ערכים משותפים יכולים לשמש בסיס לעשייה ולזהות פמיניסטית. אטען כי שני דיונים אלו מציגים תפיסה של סובייקטיבית פוליטית מעורערת שקשה לחיות אותה כהיבט של חיים פוליטיים. בחלקו השני של המאמר אטען כי תפיסת הביקורת של פוקו יכולה לשמש מקור פורה להבנת היחס בין ביקורת ובין סובייקטיביות פוליטית פמיניסטית שמתגברת על הבעייתיות שעליה הצביע החלק הראשון. לסיום אראה בקצרה כיצד הניתוח שהוצג בחלקים הראשונים של המאמר רלוונטי לשיח הפמיניסטי בישראל.

    מאמר זה משרטט מפה של סובייקטיביות פוליטית פמיניסטית עכשווית, כפי שהיא מעוצבת בשניים מהדיונים בהגות הפמיניסטית בשנים האחרונות. הדיון יתמקד בתפיסת מושג הביקורת בהקשר הפמיניסטי ויבחן אילו תצורות של סובייקטיבית פוליטית מתאפשרות מתוך הבנת הפעולה הביקורתית. בחלקו הראשון של המאמר אתמקד בשני דיונים: טיבה של ביקורת והקשר בין ביקורת לבין שלילה וערעור של אמיתות מקובלות; והשאלה אם ערכים משותפים יכולים לשמש בסיס לעשייה ולזהות פמיניסטית. אטען כי שני דיונים אלו מציגים תפיסה של סובייקטיבית פוליטית מעורערת שקשה לחיות אותה כהיבט של חיים פוליטיים. בחלקו השני של המאמר אטען כי תפיסת הביקורת של פוקו יכולה לשמש מקור פורה להבנת היחס בין ביקורת ובין סובייקטיביות פוליטית פמיניסטית שמתגברת על הבעייתיות שעליה הצביע החלק הראשון. לסיום אראה בקצרה כיצד הניתוח שהוצג בחלקים הראשונים של המאמר רלוונטי לשיח הפמיניסטי בישראל.


  • לימודי מוגבלוּת: אתגרים וסוגיות

    בעשורים האחרונים הלך והתפתח שדה המחקר של לימודי המוגבלות, המנתח באופן ביקורתי את היבטיה החברתיים של תופעת המוגבלות, מפתח תיאוריות חברתיות על תהליכי הבניית המוגבלות, ומשמש כר פורה לדיונים תיאורטיים ואידיאולוגיים בשורה של סוגיות. המאמר הנוכחי מציג שתי גישות מרכזיות – המטריאליסטית והתרבותית – ודן בסוגיות שעמדו לאורך השנים במוקד לימודי המוגבלות: מקומו של הגוף בחוויית המוגבלות, זהותם של אנשים עם מוגבלויות, ואופני ההצטלבות של קטגוריית המוגבלות עם קטגוריות חברתיות אחרות. כמו כן, המאמר בוחן את מעמדו של השדה בישראל, את התגבשותו, מאפייניו המוסדיים, סדר היום של חוקריו והאתגרים העומדים לפתחם.

    בעשורים האחרונים הלך והתפתח שדה המחקר של לימודי המוגבלות, המנתח באופן ביקורתי את היבטיה החברתיים של תופעת המוגבלות, מפתח תיאוריות חברתיות על תהליכי הבניית המוגבלות, ומשמש כר פורה לדיונים תיאורטיים ואידיאולוגיים בשורה של סוגיות. המאמר הנוכחי מציג שתי גישות מרכזיות – המטריאליסטית והתרבותית – ודן בסוגיות שעמדו לאורך השנים במוקד לימודי המוגבלות: מקומו של הגוף בחוויית המוגבלות, זהותם של אנשים עם מוגבלויות, ואופני ההצטלבות של קטגוריית המוגבלות עם קטגוריות חברתיות אחרות. כמו כן, המאמר בוחן את מעמדו של השדה בישראל, את התגבשותו, מאפייניו המוסדיים, סדר היום של חוקריו והאתגרים העומדים לפתחם.


  • מורכבות אתנוגרפית היא אנחנו: המתודה הפרספקטיביסטית של ויוויירוס דה קסטרו וביקורת הדקונסטרוקציה באקדמיה הישראלית

    במאמר זה אני טוען כי אנתרופולוגים אינם מתארים עולמות אחרים, ובוודאי אינם מפרשים אותם על מנת לתת להם משמעות. נהפוך הוא: אנתרופולוגים מייצרים עולמות קונספטואליים בעצם האידיוגרפיה של המפגש האתנוגרפי. חשיבותו של הייצוג איננה טמונה לפיכך ביומרה להעניק לגיטימציה מוסרית לאופני חיים "אחרים"; אדרבה, הייצוג הוא משמעותי רק אם הוא מייצר עולם תוכן אינטלקטואלי ורגשי חדש בעבור מי שצורך את הידע הזה. אני מפתח טענה זו באמצעות סקירה מעמיקה של "היליד היחסי" לוויוויירוס דה קסטרו. בחלק השני של המאמר אני שוזר עקרונות מתודולוגיים אלו באוטוביוגרפיה האינטלקטואלית שלי על מנת לבקר את הדומיננטיות של הדקונסטרוקציה הפוסטקולוניאלית באקדמיה הישראלית בת זמננו. אני קורא לייצורה של אנתרופולוגיה מקומית פרספקטיביסטית, אשר חורגת, מבחינה אנליטית, מעבר לעיסוק הפוליטי באי-שוויון, בכוח, בהדרה ובכפיפות.

    במאמר זה אני טוען כי אנתרופולוגים אינם מתארים עולמות אחרים, ובוודאי אינם מפרשים אותם על מנת לתת להם משמעות. נהפוך הוא: אנתרופולוגים מייצרים עולמות קונספטואליים בעצם האידיוגרפיה של המפגש האתנוגרפי. חשיבותו של הייצוג איננה טמונה לפיכך ביומרה להעניק לגיטימציה מוסרית לאופני חיים "אחרים"; אדרבה, הייצוג הוא משמעותי רק אם הוא מייצר עולם תוכן אינטלקטואלי ורגשי חדש בעבור מי שצורך את הידע הזה. אני מפתח טענה זו באמצעות סקירה מעמיקה של "היליד היחסי" לוויוויירוס דה קסטרו. בחלק השני של המאמר אני שוזר עקרונות מתודולוגיים אלו באוטוביוגרפיה האינטלקטואלית שלי על מנת לבקר את הדומיננטיות של הדקונסטרוקציה הפוסטקולוניאלית באקדמיה הישראלית בת זמננו. אני קורא לייצורה של אנתרופולוגיה מקומית פרספקטיביסטית, אשר חורגת, מבחינה אנליטית, מעבר לעיסוק הפוליטי באי-שוויון, בכוח, בהדרה ובכפיפות.


  • אוכל, קדימה אוכל

    אוכל הוא אובייקט רב-ממדים. יש לו ממד תזונתי, החיוני להישרדותנו כאורגניזם ביולוגי; יש לו ממד חברתי – תחום האוכל בכללותו מעוצב על ידי מבנים ויחסים חברתיים ומעצב אותם; יש לו ממד כלכלי; ויש לו ממד תרבותי – התנהגות האוכל האנושית מאורגנת על ידי התרבות ויש לה תפקיד חשוב בייצוג ובהסמלה של זהויות קיבוציות. האוכל מגלם שלל זיקות: בין טבע לחברה ולתרבות; בין עולם החומר לעולם הרוח; בין תהליכים חברתיים, כלכליים ופוליטיים רחבים ובין הגוף היחיד; בין קבוצות אנושיות ומרחבים חברתיים. כל אלה עושים את האוכל למושא מחקר מרתק, אך גם מורכב למדי.

    המאמר בוחן את תחום מחקר האוכל בישראל. הוא מצביע על הסוגיות המרכזיות ומציע כיוונים למחקרים עתידיים. בתוך כך הוא מתאר כמה גישות תיאורטיות מרכזיות בתחום המחקר החברתי-תרבותי של האוכל ומצביע על החשיבות של גישה מחקרית המשלבת דיון בגורמים תרבותיים לצד גורמים כלכליים, פוליטיים ואקולוגיים.

    אוכל הוא אובייקט רב-ממדים. יש לו ממד תזונתי, החיוני להישרדותנו כאורגניזם ביולוגי; יש לו ממד חברתי – תחום האוכל בכללותו מעוצב על ידי מבנים ויחסים חברתיים ומעצב אותם; יש לו ממד כלכלי; ויש לו ממד תרבותי – התנהגות האוכל האנושית מאורגנת על ידי התרבות ויש לה תפקיד חשוב בייצוג ובהסמלה של זהויות קיבוציות. האוכל מגלם שלל זיקות: בין טבע לחברה ולתרבות; בין עולם החומר לעולם הרוח; בין תהליכים חברתיים, כלכליים ופוליטיים רחבים ובין הגוף היחיד; בין קבוצות אנושיות ומרחבים חברתיים. כל אלה עושים את האוכל למושא מחקר מרתק, אך גם מורכב למדי.

    המאמר בוחן את תחום מחקר האוכל בישראל. הוא מצביע על הסוגיות המרכזיות ומציע כיוונים למחקרים עתידיים. בתוך כך הוא מתאר כמה גישות תיאורטיות מרכזיות בתחום המחקר החברתי-תרבותי של האוכל ומצביע על החשיבות של גישה מחקרית המשלבת דיון בגורמים תרבותיים לצד גורמים כלכליים, פוליטיים ואקולוגיים.


  • הכול פרפורמנס.

    לימודי פרפורמנס הם שדה של ידע ומחקר שהחל להתפתח במחלקות לתיאטרון ולדרמה בארצות הברית בשנות השבעים של המאה העשרים, מתוך הבנה שפרפורמנס הוא לא רק שיטת הפעולה המיוחדת לאמנויות הבמה המתממשות כמופע (show) – ומה שמבדיל אותן משאר האמנויות שמייצרות אובייקטים – כי אם המנגנון המחולל של כלל ההתנהגויות ויחסי הגומלין האנושיים. לימודי פרפורמנס חוקרים את הצורות המגוונות שבהן פרפורמנס מייצר משמעות ומעצב את חיי היום-יום שלנו ועל כן הם בין-תחומיים מטבעם ומגשרים בין כמה דיסציפלינות: לימודי תיאטרון, לימודי תרבות, מדעי החברה, לימודי מגדר, פילוסופיה ועוד. המאמר סוקר את צמיחת לימודי הפרפורמנס כשדה של ידע ומחקר בזיקה למפנה הפרפורמטיבי במדעי החברה ובפילוסופיה של השפה, מציג כמה מטענותיו המרכזיות של שדה זה המשקפות תובנה חדשה, פרפורמטיבית, ביחס למציאות ולגילוייה, ועומד על נוכחותו, המוגבלת והלא מספקת עדיין, באקדמיה הישראלית כמתודולוגיה של מחקר איכותני וכפרקסיס ביקורתי.

    לימודי פרפורמנס הם שדה של ידע ומחקר שהחל להתפתח במחלקות לתיאטרון ולדרמה בארצות הברית בשנות השבעים של המאה העשרים, מתוך הבנה שפרפורמנס הוא לא רק שיטת הפעולה המיוחדת לאמנויות הבמה המתממשות כמופע (show) – ומה שמבדיל אותן משאר האמנויות שמייצרות אובייקטים – כי אם המנגנון המחולל של כלל ההתנהגויות ויחסי הגומלין האנושיים. לימודי פרפורמנס חוקרים את הצורות המגוונות שבהן פרפורמנס מייצר משמעות ומעצב את חיי היום-יום שלנו ועל כן הם בין-תחומיים מטבעם ומגשרים בין כמה דיסציפלינות: לימודי תיאטרון, לימודי תרבות, מדעי החברה, לימודי מגדר, פילוסופיה ועוד. המאמר סוקר את צמיחת לימודי הפרפורמנס כשדה של ידע ומחקר בזיקה למפנה הפרפורמטיבי במדעי החברה ובפילוסופיה של השפה, מציג כמה מטענותיו המרכזיות של שדה זה המשקפות תובנה חדשה, פרפורמטיבית, ביחס למציאות ולגילוייה, ועומד על נוכחותו, המוגבלת והלא מספקת עדיין, באקדמיה הישראלית כמתודולוגיה של מחקר איכותני וכפרקסיס ביקורתי.


  • אחרית דבר

    החשיבה הביקורתית כפי שהכרנו אותה נמצאת על סיפו של מפנה אפשרי. טיבו של המפנה טרם נקבע, לא כל שכן השלכותיו. העדויות לכך רבות ומגיעות ממחוזות שונים של הכתיבה הביקורתית ושל זו המכריזה על עצמה בהיסוס כפוסט-ביקורתית (ראו Anker and Felski 2017). קריאה ערנית במאמרי גיליון זה – גיליון 50 של כתב העת תיאוריה וביקורת – מחזקת את הרושם שעולם הביקורת חווה מתחים פנימיים ותנועה טקטונית איטית שמערערת את יסודותיו, אך גם מגלה אפשרויות חדשות שהחלו זה לא כבר להירקם. האם שינויים אלה יתגבשו לכדי מפנה של ממש? מוקדם לומר; אולם נראה שיש בהם יותר מחילופי עונות ואופנות אינטלקטואליים, ועל כן הם ראויים לעיון.

    חינם!

    החשיבה הביקורתית כפי שהכרנו אותה נמצאת על סיפו של מפנה אפשרי. טיבו של המפנה טרם נקבע, לא כל שכן השלכותיו. העדויות לכך רבות ומגיעות ממחוזות שונים של הכתיבה הביקורתית ושל זו המכריזה על עצמה בהיסוס כפוסט-ביקורתית (ראו Anker and Felski 2017). קריאה ערנית במאמרי גיליון זה – גיליון 50 של כתב העת תיאוריה וביקורת – מחזקת את הרושם שעולם הביקורת חווה מתחים פנימיים ותנועה טקטונית איטית שמערערת את יסודותיו, אך גם מגלה אפשרויות חדשות שהחלו זה לא כבר להירקם. האם שינויים אלה יתגבשו לכדי מפנה של ממש? מוקדם לומר; אולם נראה שיש בהם יותר מחילופי עונות ואופנות אינטלקטואליים, ועל כן הם ראויים לעיון.