• "צריך לאכול טוב", או החישוב של הסובייקט

     

    ריאיון זה נחשב לאחת מאבני היסוד של עיסוקו המאוחר של דרידה במה שכינה ״שאלת החיה״. בניסיון לענות על שאלתו של ננסי ״מי בא אחרי הסובייקט?״, הדיאלוג בין שני הקוראים המעמיקים והביקורתיים ביותר של מרטין היידגר בצרפת של אותן השנים הוליד כמה מהניסוחים המקוריים והרדיקליים ביותר של דרידה בנוגע ליחס בין האנושי לחייתי והניח את התשתית המושגית והרעיונית לספרים ולסמינרים שהקדיש דרידה להיבטים האתיים והפוליטיים של המחשבה על החייתיות בשנותיו האחרונות. האלימות האנושית כלפי בעלי החיים הלא-אנושיים, ובפרט שאלת ״ההמתה הלא-פלילית״ שלהם ואכילת בשרם, זוכות כאן לראשונה אצל דרידה לניסוחים מפורשים, שגם כיום ממשיכים לעמוד במרכז הדיונים הפילוסופיים בנושא וכן במרכז הדיונים הפרשניים על עבודתו של דרידה.

     

    ריאיון זה נחשב לאחת מאבני היסוד של עיסוקו המאוחר של דרידה במה שכינה ״שאלת החיה״. בניסיון לענות על שאלתו של ננסי ״מי בא אחרי הסובייקט?״, הדיאלוג בין שני הקוראים המעמיקים והביקורתיים ביותר של מרטין היידגר בצרפת של אותן השנים הוליד כמה מהניסוחים המקוריים והרדיקליים ביותר של דרידה בנוגע ליחס בין האנושי לחייתי והניח את התשתית המושגית והרעיונית לספרים ולסמינרים שהקדיש דרידה להיבטים האתיים והפוליטיים של המחשבה על החייתיות בשנותיו האחרונות. האלימות האנושית כלפי בעלי החיים הלא-אנושיים, ובפרט שאלת ״ההמתה הלא-פלילית״ שלהם ואכילת בשרם, זוכות כאן לראשונה אצל דרידה לניסוחים מפורשים, שגם כיום ממשיכים לעמוד במרכז הדיונים הפילוסופיים בנושא וכן במרכז הדיונים הפרשניים על עבודתו של דרידה.


  •  "איפה שיש אנשים יש זבובים": חרקים, אנשים ושאלת האתנוגרפיה הרב-מינית – המקרה של החקלאות בערבה

    בשנים האחרונות אנו עדים לפריחה של מחקר על היחסים בין אדם לחיה – מחקר אשר קורא תיגר על הגבולות של מה שנחשב עד כה ל"חברתי". ואולם השאלה אם ניתן לערוך אתנוגרפיה של האנושי והלא אנושי נותרה ללא מענה מספק. מאמר זה, המתמקד בזבובים ובחרקים, אשר אינם נוכחים בדרך כלל במחקרים על האנושי והלא אנושי, מציע מבט אחר על יחסי אדם–חיה.

    הערבה הצפונית, אזור מדברי שבו פעילות חקלאית נרחבת, היא מהאזורים המובילים כיום בשימוש בהדברה ביולוגית: שימוש בחרקים אשר נוצרו וגודלו בידי בני אדם לצורך חיסול חרקים מזיקים בחקלאות. המאמר מתמקד בזבוב הים התיכון – מין פולש הנחשב לחרק מזיק אשר מסכן את ייצוא התוצרת החקלאית – ובחרקים נוספים המשמשים להדברה הביולוגית.

    בהתבסס על מחקר אתנוגרפי באזור הערבה הצפונית, שנמשך שש שנים, המאמר מראה כיצד גבולות ההפרדה בין האנושי והלא אנושי ובין הטבע לתרבות הם מרחבים דינמיים אשר משתנים ומתעצבים בעקבות לחצים ושינויים פוליטיים וכלכליים. ואולם למרות השינוי ביחסים בין האדם לבין זבובים וחרקים אחרים בערבה ועיצוב מחדש של הגבולות ביניהם, נשמרת ההפרדה הבסיסית בין האנושי והלא אנושי ובין הטבע לתרבות. המאמר מאתגר את התיאוריות האחרונות במחקר על יחסי אדם–חיה ותוהה על היכולת לערוך אתנוגרפיה של האנושי והלא אנושי. בניגוד לתפיסה הרווחת בספרות על האנושי והלא אנושי, אשר מתיימרת למתוח את הסוכנות החברתית גם אל הלא אנושי, המאמר מתמקד בפעילות האדם עצמו אשר יוצרת את המרקם החברתי עם הלא אנושי. למרות זאת, המאמר מראה כיצד הבנת קשרי הגומלין בין האנושי והלא אנושי הכרחית להבנת מגוון תהליכים חברתיים.

    בשנים האחרונות אנו עדים לפריחה של מחקר על היחסים בין אדם לחיה – מחקר אשר קורא תיגר על הגבולות של מה שנחשב עד כה ל"חברתי". ואולם השאלה אם ניתן לערוך אתנוגרפיה של האנושי והלא אנושי נותרה ללא מענה מספק. מאמר זה, המתמקד בזבובים ובחרקים, אשר אינם נוכחים בדרך כלל במחקרים על האנושי והלא אנושי, מציע מבט אחר על יחסי אדם–חיה.

    הערבה הצפונית, אזור מדברי שבו פעילות חקלאית נרחבת, היא מהאזורים המובילים כיום בשימוש בהדברה ביולוגית: שימוש בחרקים אשר נוצרו וגודלו בידי בני אדם לצורך חיסול חרקים מזיקים בחקלאות. המאמר מתמקד בזבוב הים התיכון – מין פולש הנחשב לחרק מזיק אשר מסכן את ייצוא התוצרת החקלאית – ובחרקים נוספים המשמשים להדברה הביולוגית.

    בהתבסס על מחקר אתנוגרפי באזור הערבה הצפונית, שנמשך שש שנים, המאמר מראה כיצד גבולות ההפרדה בין האנושי והלא אנושי ובין הטבע לתרבות הם מרחבים דינמיים אשר משתנים ומתעצבים בעקבות לחצים ושינויים פוליטיים וכלכליים. ואולם למרות השינוי ביחסים בין האדם לבין זבובים וחרקים אחרים בערבה ועיצוב מחדש של הגבולות ביניהם, נשמרת ההפרדה הבסיסית בין האנושי והלא אנושי ובין הטבע לתרבות. המאמר מאתגר את התיאוריות האחרונות במחקר על יחסי אדם–חיה ותוהה על היכולת לערוך אתנוגרפיה של האנושי והלא אנושי. בניגוד לתפיסה הרווחת בספרות על האנושי והלא אנושי, אשר מתיימרת למתוח את הסוכנות החברתית גם אל הלא אנושי, המאמר מתמקד בפעילות האדם עצמו אשר יוצרת את המרקם החברתי עם הלא אנושי. למרות זאת, המאמר מראה כיצד הבנת קשרי הגומלין בין האנושי והלא אנושי הכרחית להבנת מגוון תהליכים חברתיים.


  • אחרי הסובייקט, בעקבות החיה: ז'אן-לוק ננסי מראיין את ז'אק דרידה – הקדמה

    הקדמה לריאיון "צריך לאכול טוב או החישוב של הסובייקט", שמפרטת את נסיבות עריכתו ופרסומו וממקמת אותו על הציר ההיסטורי והפילוסופי של הכתיבה של דרידה.

    הקדמה לריאיון "צריך לאכול טוב או החישוב של הסובייקט", שמפרטת את נסיבות עריכתו ופרסומו וממקמת אותו על הציר ההיסטורי והפילוסופי של הכתיבה של דרידה.


  • אנושי זה הכי, אחי

     

    מסה אישית זו עוסקת בשאלת אכילתם של בעלי חיים לא-אנושיים. ואולם, במקום להציע פרשנויות מלומדות ומהלכי טיעון פורמליים, איצקוביץ׳ מבקש לבחון את הסוגיה דרך היבטיה הרגשיים והחברתיים. איצקוביץ׳ שואב השראה מעברו האקדמי מחד גיסא ומתהליך הפיכתו לצמחוני מאידך גיסא, כדי לתאר את האתגרים המחשבתיים, הרגשיים, החברתיים וההוריים שכרוכים בניסיון ליישב בין חינוך פילוסופי-אקדמי לבין תפיסת מוסר אישית מבוססת חמלה. במילותיו של איצקוביץ׳, המסה אינה עוסקת בזכויות בעלי חיים או בטיעונים אקדמיים בעדן ונגדן, ״אלא בעצם האפשרות להגיש נקניקים בכינוס אקדמי שעוסק בזכויות בעלי חיים״.

     

    מסה אישית זו עוסקת בשאלת אכילתם של בעלי חיים לא-אנושיים. ואולם, במקום להציע פרשנויות מלומדות ומהלכי טיעון פורמליים, איצקוביץ׳ מבקש לבחון את הסוגיה דרך היבטיה הרגשיים והחברתיים. איצקוביץ׳ שואב השראה מעברו האקדמי מחד גיסא ומתהליך הפיכתו לצמחוני מאידך גיסא, כדי לתאר את האתגרים המחשבתיים, הרגשיים, החברתיים וההוריים שכרוכים בניסיון ליישב בין חינוך פילוסופי-אקדמי לבין תפיסת מוסר אישית מבוססת חמלה. במילותיו של איצקוביץ׳, המסה אינה עוסקת בזכויות בעלי חיים או בטיעונים אקדמיים בעדן ונגדן, ״אלא בעצם האפשרות להגיש נקניקים בכינוס אקדמי שעוסק בזכויות בעלי חיים״.


  • גדר חיה ובועטת: נזילות בין-מינית והזואופואטיקה של קפקא

    הפואטיקה של קפקא, החורגת מן המציאות וכוללת התרחשויות בלתי ריאליסטיות בעליל, חושפת מבני עומק חברתיים ולכן נתפסת כייצוג מציאותי מובהק. באופן דומה אפשר לראות גם בזואופואטיקה של קפקא, הכוללת אלמנטים פנטסטיים, מכלול החושף את מבנה העומק העומד בבסיס יחסי אדם–חיה. במאמר זה נבחנות באופן ביקורתי שתי יצירות של קפקא, שבמרכזן נזילות מהאנושי לחייתי (הגלגול) ומהחייתי לאנושי (דין וחשבון לאקדמיה). גיבוריהן – האדם-שרץ והקוף-אדם – הם ישויות לימינליות, החותרות תחת אחת ההנגדות הבסיסיות ביותר בתרבות המערב. ההנגדה אדם–חיה, הנתפסת כבינארית, היררכית וטבעית, עוברת בשני הטקסטים פירוק רדיקלי, ומוצגת כהבניה תרבותית המעוצבת באמצעות פרקטיקות ביו-פוליטיות הכוללות הדרה, כליאה ואלימות. הנזילות הבין-מינית מערערת על החיץ החד שמעמידה ההגמוניה האנתרופוצנטרית בין ההוויה האנושית ובין הווייתם של בעלי חיים אחרים. חיץ חד זה נועד להסדיר את האנושיות באמצעות שלילת היסודות החייתיים שבאדם, ואת החייתיות באמצעות הכחשת הסובייקטיביות של שאר בעלי החיים, הדרתם מהסדר החברתי ונטרול ההזדהות עימם. הזואופואטיקה של קפקא, שממוטטת ומבטלת את הגבול בין בני אדם לחיות אחרות, עומדת בניגוד למכונה האנתרופולוגית בתיאוריה הפוליטית של אגמבן, המשרטטת תדיר גבול זה. בכך מהווה הזואופואטיקה של קפקא גילום בדיוני שקדם לתיאוריות זואופוליטיות שהתפתחו במפנה המאה העשרים ואחת, וקריאתן לאורה מייצרת מרחב ספרותי-פוליטי פוסט-אנתרופוצנטרי, שהוא דמיוני וממשי כאחד.

    הפואטיקה של קפקא, החורגת מן המציאות וכוללת התרחשויות בלתי ריאליסטיות בעליל, חושפת מבני עומק חברתיים ולכן נתפסת כייצוג מציאותי מובהק. באופן דומה אפשר לראות גם בזואופואטיקה של קפקא, הכוללת אלמנטים פנטסטיים, מכלול החושף את מבנה העומק העומד בבסיס יחסי אדם–חיה. במאמר זה נבחנות באופן ביקורתי שתי יצירות של קפקא, שבמרכזן נזילות מהאנושי לחייתי (הגלגול) ומהחייתי לאנושי (דין וחשבון לאקדמיה). גיבוריהן – האדם-שרץ והקוף-אדם – הם ישויות לימינליות, החותרות תחת אחת ההנגדות הבסיסיות ביותר בתרבות המערב. ההנגדה אדם–חיה, הנתפסת כבינארית, היררכית וטבעית, עוברת בשני הטקסטים פירוק רדיקלי, ומוצגת כהבניה תרבותית המעוצבת באמצעות פרקטיקות ביו-פוליטיות הכוללות הדרה, כליאה ואלימות. הנזילות הבין-מינית מערערת על החיץ החד שמעמידה ההגמוניה האנתרופוצנטרית בין ההוויה האנושית ובין הווייתם של בעלי חיים אחרים. חיץ חד זה נועד להסדיר את האנושיות באמצעות שלילת היסודות החייתיים שבאדם, ואת החייתיות באמצעות הכחשת הסובייקטיביות של שאר בעלי החיים, הדרתם מהסדר החברתי ונטרול ההזדהות עימם. הזואופואטיקה של קפקא, שממוטטת ומבטלת את הגבול בין בני אדם לחיות אחרות, עומדת בניגוד למכונה האנתרופולוגית בתיאוריה הפוליטית של אגמבן, המשרטטת תדיר גבול זה. בכך מהווה הזואופואטיקה של קפקא גילום בדיוני שקדם לתיאוריות זואופוליטיות שהתפתחו במפנה המאה העשרים ואחת, וקריאתן לאורה מייצרת מרחב ספרותי-פוליטי פוסט-אנתרופוצנטרי, שהוא דמיוני וממשי כאחד.


  • הזרזיר של מוצרט

    מסה זו היא למעשה פרק מספר שלם המוקדש לבעלי חיים ספציפיים שמילאו תפקידים חשובים ומפתיעים בהיסטוריה התרבותית והפוליטית של העולם. בפרק זה פסרלו מגוללת את סיפורו של הקשר הארוך והעמוק בין יוהאן כריסוסטום וולפגנג אמדאוס מוצרט לבין זרזיר אחד. היא משלבת בין ניתוחים מוזיקליים של כמה מיצירותיו המרכזיות של מוצרט ובין מחקרים זואולוגיים ואתולוגיים על מוחם וחייהם של הזרזירים ומציעה היסטוריה בין-מינית קצרה ומרתקת, שהתחילה בקניית הזרזיר על ידי מוצרט באביב 1784, והסתיימה בטקס הלוויה הפומפוזי שערך לו בביתו אחרי מותו ביוני 1787, שבוע בלבד אחרי מותו של אביו, שלא זכה ממנו למחוות פרידה כלשהי.

    מסה זו היא למעשה פרק מספר שלם המוקדש לבעלי חיים ספציפיים שמילאו תפקידים חשובים ומפתיעים בהיסטוריה התרבותית והפוליטית של העולם. בפרק זה פסרלו מגוללת את סיפורו של הקשר הארוך והעמוק בין יוהאן כריסוסטום וולפגנג אמדאוס מוצרט לבין זרזיר אחד. היא משלבת בין ניתוחים מוזיקליים של כמה מיצירותיו המרכזיות של מוצרט ובין מחקרים זואולוגיים ואתולוגיים על מוחם וחייהם של הזרזירים ומציעה היסטוריה בין-מינית קצרה ומרתקת, שהתחילה בקניית הזרזיר על ידי מוצרט באביב 1784, והסתיימה בטקס הלוויה הפומפוזי שערך לו בביתו אחרי מותו ביוני 1787, שבוע בלבד אחרי מותו של אביו, שלא זכה ממנו למחוות פרידה כלשהי.


  • הכול אודות סתוית: ביוגרפיה חייתית

    האם חיות הן יצורים היסטוריים? האם אפשר לכתוב ביוגרפיה של חיה? מאמר זה מתחקה אחר קורות חייה הבלתי שגרתיים של פרה אחת במחצית המאה העשרים, ובכך מאתגר את גבולותיהם המקובלים של הארכיון והנרטיב ההיסטורי. סתוית, בת הכלאיים מכפר גלעדי, הצטיינה במהלך שני עשורי חייה בשפע של צאצאים וחלב, וזכתה בערוב ימיה לתואר ״אלופת האלופות״ ולהכרה ציבורית רחבה. סיפורה, כמו כל ביוגרפיה טובה, מאפיין באמצעות דמותה היחידה את רוח הזמן ואת תחושת המקום. פרת חלב פורייה זו, שהייתה גוף חי כמו גם מכונה משוכללת, גילמה בעמלה את הצלחותיו של מפעל ההתיישבות היהודי, כמו גם את החרדות שבבסיסו. עטיניה גברו על מכשולים סביבתיים ופוליטיים, והוכיחו שיש בכוחן של טכנולוגיות חקלאיות להצדיק התערבות אירופית במזרח התיכון.

    האם חיות הן יצורים היסטוריים? האם אפשר לכתוב ביוגרפיה של חיה? מאמר זה מתחקה אחר קורות חייה הבלתי שגרתיים של פרה אחת במחצית המאה העשרים, ובכך מאתגר את גבולותיהם המקובלים של הארכיון והנרטיב ההיסטורי. סתוית, בת הכלאיים מכפר גלעדי, הצטיינה במהלך שני עשורי חייה בשפע של צאצאים וחלב, וזכתה בערוב ימיה לתואר ״אלופת האלופות״ ולהכרה ציבורית רחבה. סיפורה, כמו כל ביוגרפיה טובה, מאפיין באמצעות דמותה היחידה את רוח הזמן ואת תחושת המקום. פרת חלב פורייה זו, שהייתה גוף חי כמו גם מכונה משוכללת, גילמה בעמלה את הצלחותיו של מפעל ההתיישבות היהודי, כמו גם את החרדות שבבסיסו. עטיניה גברו על מכשולים סביבתיים ופוליטיים, והוכיחו שיש בכוחן של טכנולוגיות חקלאיות להצדיק התערבות אירופית במזרח התיכון.


  • כמו חיות

    תרגום לטקסט זואופואטי מיוחד במינו של הפנומנולוג האמריקני אלפונסו לינגיס. לינגיס נובר בקרביים של היחסים הסימביוטיים המתקיימים בין סוגים רבים ומגוונים של בעלי חיים בסביבות מחיה שונות וסוקר את שלל ההקשרים הגופניים, ההתנהגותיים, התזונתיים והמיניים שבהם יחסים אלו מתעצבים. תכליתו המרכזית של המהלך הזה היא חשיפת השגיאה המהותית שעומדת בבסיס התפיסה האנטומית והפיזיולוגית המקובלת של הגוף החי כיחידה נבדלת, המוגדרת באמצעות מערך סופי של איברים ופונקציות ביולוגיות. לינגיס קורא לנו להשתחרר מתפיסת האינדיבידואציה קצרת הרואי שתחומה בין גבולותיו החומריים והמושגיים של הגוף וגם מתפיסות הסובייקט הדקדוקיות, המשפטיות, המוסריות והפוליטיות שנגזרות ממנה. תחת זאת, הוא מפציר בנו להבין שמכיוון שבעלי החיים, לרבות האנושיים שבהם, אינם פרטים בודדים, אלא דומים יותר ל"שוניות אלמוגים״ שורצות חיידקים, מיקרואורגניזמים ויצורים חד-תאיים, אין הבדל בין ״היות אנושי״ ל"היות חייתי״. אדרבה, אפילו התכונות האנושיות הנעלות, המעודנות והמורכבות ביותר נובעות במישרין מהתנהגות חייתית.

    תרגום לטקסט זואופואטי מיוחד במינו של הפנומנולוג האמריקני אלפונסו לינגיס. לינגיס נובר בקרביים של היחסים הסימביוטיים המתקיימים בין סוגים רבים ומגוונים של בעלי חיים בסביבות מחיה שונות וסוקר את שלל ההקשרים הגופניים, ההתנהגותיים, התזונתיים והמיניים שבהם יחסים אלו מתעצבים. תכליתו המרכזית של המהלך הזה היא חשיפת השגיאה המהותית שעומדת בבסיס התפיסה האנטומית והפיזיולוגית המקובלת של הגוף החי כיחידה נבדלת, המוגדרת באמצעות מערך סופי של איברים ופונקציות ביולוגיות. לינגיס קורא לנו להשתחרר מתפיסת האינדיבידואציה קצרת הרואי שתחומה בין גבולותיו החומריים והמושגיים של הגוף וגם מתפיסות הסובייקט הדקדוקיות, המשפטיות, המוסריות והפוליטיות שנגזרות ממנה. תחת זאת, הוא מפציר בנו להבין שמכיוון שבעלי החיים, לרבות האנושיים שבהם, אינם פרטים בודדים, אלא דומים יותר ל"שוניות אלמוגים״ שורצות חיידקים, מיקרואורגניזמים ויצורים חד-תאיים, אין הבדל בין ״היות אנושי״ ל"היות חייתי״. אדרבה, אפילו התכונות האנושיות הנעלות, המעודנות והמורכבות ביותר נובעות במישרין מהתנהגות חייתית.


  • לכך נוצרת: על יהודים ובעלי חיים

     

    סקירת ספרות אודות שני ספרי מחקר שהתפרסמו לאחרונה בהוצאת אוניברסיטת פנסילבניה. דרך חשיפת התפקיד שממלאות שאלות חייתיות בטקסטים יהודיים קדם-מודרניים, שני הספרים מאירים את הקשר ההדדי בין לימודי יהדות ללימודי בעלי חיים, שבשנים האחרונות מפרה את שני תחומי הידע והמחקר האלה. הספר הראשון שבלברג סוקרת מוקדש למסכת ״עבודה זרה״ של התלמוד הבבלי, והאחר מוקדש לחיבוריהם של חסידי אשכנז במאות ה-12 וה-13. לטענת בלברג, למרות מרחק הזמן והבדלי הסגנון ומושאי החקירה בין שני הספרים, בהציעם חשיבה יצירתית, נועזת ומעל לכול ממשית ולא מטפורית על בעלי חיים לא-אנושיים, הם מדגימים כיצד דווקא דרך סדרי יום אידיאולוגיים ותיאולוגיים נוקשים לכאורה צומחים רעיונות רדיקליים על ״החייתי״ כקטגוריה אפיסטמולוגית ואונטולוגית וכפועל יוצא גם כקטגוריה דתית ומוסרית.

     

    סקירת ספרות אודות שני ספרי מחקר שהתפרסמו לאחרונה בהוצאת אוניברסיטת פנסילבניה. דרך חשיפת התפקיד שממלאות שאלות חייתיות בטקסטים יהודיים קדם-מודרניים, שני הספרים מאירים את הקשר ההדדי בין לימודי יהדות ללימודי בעלי חיים, שבשנים האחרונות מפרה את שני תחומי הידע והמחקר האלה. הספר הראשון שבלברג סוקרת מוקדש למסכת ״עבודה זרה״ של התלמוד הבבלי, והאחר מוקדש לחיבוריהם של חסידי אשכנז במאות ה-12 וה-13. לטענת בלברג, למרות מרחק הזמן והבדלי הסגנון ומושאי החקירה בין שני הספרים, בהציעם חשיבה יצירתית, נועזת ומעל לכול ממשית ולא מטפורית על בעלי חיים לא-אנושיים, הם מדגימים כיצד דווקא דרך סדרי יום אידיאולוגיים ותיאולוגיים נוקשים לכאורה צומחים רעיונות רדיקליים על ״החייתי״ כקטגוריה אפיסטמולוגית ואונטולוגית וכפועל יוצא גם כקטגוריה דתית ומוסרית.


  • מותר הכלב מן האדם: מׅגַששים לכלבי גישוש במשטרת המנדט

    בשנת 1935 ייסדה משטרת המנדט בפלשתינה יחידת כלבים לאיתור פושעים. היחידה, שהוקמה במסגרת הלקחים שהופקו ממאורעות תרפ״ט, הגיעה לשיא פעילותה במהלך המרד הערבי. המאמר סוקר את ההיבטים המשפטיים, ההיסטוריים והסוציולוגיים של הקמת יחידת הכלבים ושל אופני השימוש בכלבי גישוש בתקופת המנדט. השימוש בראיות הכלבים בהליכים פליליים, לעיתים אף כראיה יחידה, מלמד על נכונותם של הבריטים לאמץ שיטות הוכחה בלתי מהימנות באצטלה של מדע פורנזי, במיוחד בעיתות משבר. מדובר בראיות אשר מעצם טיבן קשה לערער על מהימנותן, ובכך טמון כוחן. השימוש בראיות אלו בבתי המשפט המנדטוריים מדגים את כישלונה של מערכת המשפט לעמוד בפרץ בזמן משבר ולבחון ראיות מסוג זה באופן ביקורתי. מעבר לכך, אופני השימוש ביחידת הכלבים מדגימים כיצד רתם השלטון הבריטי טאבו דתי ואמונות תפלות כדי להטיל את מוראו על האוכלוסייה המקומית בפלשתינה, וזאת על אף התחייבותו – במסגרת משימתו המתרבתת – למגר אמונות תפלות באימפריה ולהמירן במדע רציונלי. להחלפתם של גששים מקומיים בבעלי חיים אף נודעה משמעות סמלית: היא עשתה רדוקציה של הגששים האנושיים לחושיהם וליצריהם, ובה בעת הציבה את כלבי הגישוש במדרגה מעל הגששים.

    בשנת 1935 ייסדה משטרת המנדט בפלשתינה יחידת כלבים לאיתור פושעים. היחידה, שהוקמה במסגרת הלקחים שהופקו ממאורעות תרפ״ט, הגיעה לשיא פעילותה במהלך המרד הערבי. המאמר סוקר את ההיבטים המשפטיים, ההיסטוריים והסוציולוגיים של הקמת יחידת הכלבים ושל אופני השימוש בכלבי גישוש בתקופת המנדט. השימוש בראיות הכלבים בהליכים פליליים, לעיתים אף כראיה יחידה, מלמד על נכונותם של הבריטים לאמץ שיטות הוכחה בלתי מהימנות באצטלה של מדע פורנזי, במיוחד בעיתות משבר. מדובר בראיות אשר מעצם טיבן קשה לערער על מהימנותן, ובכך טמון כוחן. השימוש בראיות אלו בבתי המשפט המנדטוריים מדגים את כישלונה של מערכת המשפט לעמוד בפרץ בזמן משבר ולבחון ראיות מסוג זה באופן ביקורתי. מעבר לכך, אופני השימוש ביחידת הכלבים מדגימים כיצד רתם השלטון הבריטי טאבו דתי ואמונות תפלות כדי להטיל את מוראו על האוכלוסייה המקומית בפלשתינה, וזאת על אף התחייבותו – במסגרת משימתו המתרבתת – למגר אמונות תפלות באימפריה ולהמירן במדע רציונלי. להחלפתם של גששים מקומיים בבעלי חיים אף נודעה משמעות סמלית: היא עשתה רדוקציה של הגששים האנושיים לחושיהם וליצריהם, ובה בעת הציבה את כלבי הגישוש במדרגה מעל הגששים.


  • משפילים מבט: המציאות והסבל בזעיר אנפין בסרטי הארבה של חן שינברג

    מסה זו משתמשת במינוח האתי הרדיקלי של הפילוסופית והמיסטיקנית סימון וייל כדי לנתח כמה סרטים של האמן חן שיינברג, שבמרכזם עומד הייחוד האנטומולוגי והאונטולוגי של הארבה, על שלל המשמעויות הדתיות והתרבותיות שנקשרו בו – החל בתנ״ך וכלה בסרטי האסונות של ימינו. פיק מראה כיצד באמצעות התמקדות בפרט אחד בודד ופגיע במקום בנחיל המאיים וההרסני, שיינברג מסלק את האספקלריה התועלתנית והאלימה שמבעד לה התרגלנו לראות את בעלי החיים הלא-אנושיים, ומממש הלכה למעשה את קריאתה של וייל לשימת לב באמצעות מה שפיק מכנה ״מבט טבעוני״: מבט המופנה אל האחר החייתי ומכיר בסבלו בלי להשתמש בו, בלי לראות בו אמצעי להשגת מטרות או משאב בר-ניצול ובלי לחשוף אותו לחודרניותו וליומרנותו של המבט האמפתי הקלאסי.

    מסה זו משתמשת במינוח האתי הרדיקלי של הפילוסופית והמיסטיקנית סימון וייל כדי לנתח כמה סרטים של האמן חן שיינברג, שבמרכזם עומד הייחוד האנטומולוגי והאונטולוגי של הארבה, על שלל המשמעויות הדתיות והתרבותיות שנקשרו בו – החל בתנ״ך וכלה בסרטי האסונות של ימינו. פיק מראה כיצד באמצעות התמקדות בפרט אחד בודד ופגיע במקום בנחיל המאיים וההרסני, שיינברג מסלק את האספקלריה התועלתנית והאלימה שמבעד לה התרגלנו לראות את בעלי החיים הלא-אנושיים, ומממש הלכה למעשה את קריאתה של וייל לשימת לב באמצעות מה שפיק מכנה ״מבט טבעוני״: מבט המופנה אל האחר החייתי ומכיר בסבלו בלי להשתמש בו, בלי לראות בו אמצעי להשגת מטרות או משאב בר-ניצול ובלי לחשוף אותו לחודרניותו וליומרנותו של המבט האמפתי הקלאסי.


  • פתח דבר

    חינם!