• "אֶתְרַקֵּם בַּחֲלוֹמֵךְ הַבְּתוּלִי, הַצָּחוֹר": עקבות ארוטיקה ולאומיות בלשונו של דוד פוגל

    מאמר זה דן במיניות בשירי לפני השער האפל (1929) של דוד פוגל. בזמנה התמקדה הביקורת בעדינות ובפסיביות בשיריו המיניים של פוגל, ובתוך כך החמיצה את הפן האלים והאקטיבי של אותם שירים עצמם. מאמר זה חושף את המיניות הנועזת והמהפכנית בשיריו של פוגל. התמקדות זו במיניות מגלה קווי דמיון מפתיעים בין שיריו של פוגל ליצירות הפרוזה שלו – המיניות המעודנת שבשירה זוכה לניסוחים מפורשים וישירים בפרוזה. ביצירותיו של פוגל מבוטאת אלימות מינית, גלויה או סמויה, שמכוונת נגד דמות נשית, אך בדמות זו טמון דווקא היפוך – כשעמדת הנחיתות מתגלה כמקור כוח. העיסוק החדשני של פוגל בסוגיות מגדריות מגיע לשיאו במעבר לכתיבת שירים בגוף ראשון מתוך תודעה נשית. זאת ועוד, בניגוד לטענות הביקורת שביצירתו של פוגל אין סממנים יהודיים, המחברת מתארת את הקשר המפתיע בשיריו בין מיניות, ובפרט מיניות נשית, לבין המסורת היהודית. הקשר העולה מהשירים בין נשיות ליהדות מסייע להבין באופן חדש נושא שנדון רבות במחקר הספרות: יחסו של פוגל לציונות, בהיותו יוצר שבחר בשפה העברית ובשדה הספרות העברית, אך הסתייג בגלוי מכל תוכן ציוני. דרך המיניות, ובפרט ההתענגות והמזוכיזם, שירי לפני השער האפל מאתגרים הן את הפרדיגמה הארית-אנטישמית שלפיה היהודי הוא יצור נחות ונשי, והן את הפרדיגמה הציונית שמפנימה את התפיסה האנטישמית ועל כן רוצה להפוך את היהודי לגברי. בתוך המבע השירי הלירי, השקט ומלא היגון של פוגל, מוצפנת מיניות פרועה, שמציעה מגדריות נזילה החורגת מעבר לחשיבה חד-ממדית מגדרית ואידיאולוגית.

    20.00 חינם!

    מאמר זה דן במיניות בשירי לפני השער האפל (1929) של דוד פוגל. בזמנה התמקדה הביקורת בעדינות ובפסיביות בשיריו המיניים של פוגל, ובתוך כך החמיצה את הפן האלים והאקטיבי של אותם שירים עצמם. מאמר זה חושף את המיניות הנועזת והמהפכנית בשיריו של פוגל. התמקדות זו במיניות מגלה קווי דמיון מפתיעים בין שיריו של פוגל ליצירות הפרוזה שלו – המיניות המעודנת שבשירה זוכה לניסוחים מפורשים וישירים בפרוזה. ביצירותיו של פוגל מבוטאת אלימות מינית, גלויה או סמויה, שמכוונת נגד דמות נשית, אך בדמות זו טמון דווקא היפוך – כשעמדת הנחיתות מתגלה כמקור כוח. העיסוק החדשני של פוגל בסוגיות מגדריות מגיע לשיאו במעבר לכתיבת שירים בגוף ראשון מתוך תודעה נשית. זאת ועוד, בניגוד לטענות הביקורת שביצירתו של פוגל אין סממנים יהודיים, המחברת מתארת את הקשר המפתיע בשיריו בין מיניות, ובפרט מיניות נשית, לבין המסורת היהודית. הקשר העולה מהשירים בין נשיות ליהדות מסייע להבין באופן חדש נושא שנדון רבות במחקר הספרות: יחסו של פוגל לציונות, בהיותו יוצר שבחר בשפה העברית ובשדה הספרות העברית, אך הסתייג בגלוי מכל תוכן ציוני. דרך המיניות, ובפרט ההתענגות והמזוכיזם, שירי לפני השער האפל מאתגרים הן את הפרדיגמה הארית-אנטישמית שלפיה היהודי הוא יצור נחות ונשי, והן את הפרדיגמה הציונית שמפנימה את התפיסה האנטישמית ועל כן רוצה להפוך את היהודי לגברי. בתוך המבע השירי הלירי, השקט ומלא היגון של פוגל, מוצפנת מיניות פרועה, שמציעה מגדריות נזילה החורגת מעבר לחשיבה חד-ממדית מגדרית ואידיאולוגית.