יושבים בתוך עמם: החלת המשפט הישראלי בבתי המשפט הצבאיים בשטחים
סמדר בן-נתן
במערכת המשפט הצבאי בשטחים הכבושים הולכת וגוברת המגמה של החלת החוק הישראלי, אף ששטחים אלו מעולם לא סופחו רשמית למדינת ישראל. מצדיקי מגמה זו טוענים שאימוץ של החוק הישראלי, הכולל סטנדרטים מתקדמים יותר בתחום זכויות האדם, מקדם שמירה על זכויות הנאשמים בבתי המשפט הצבאיים. הניתוח המוצע במאמר זה מראה שהטענה בדבר קידום זכויות האדם היא בבחינת כסות לתהליך מורכב בהרבה. למעשה החוק הישראלי כלל אינו נגיש לנאשמים ולמרבית עורכי הדין הפלסטינים המייצגים אותם בבתי המשפט הצבאיים, ולכן החלתו מקשה עליהם לנהל הגנה משפטית אפקטיבית ופוגעת בזכויות הנאשמים לא פחות משהיא מקדמת אותן. נאשמים ועורכי דין כאחד מודרים לחלוטין מהשיח הער והנאור שמנהלים השופטים הצבאיים בשטחים, שיח החותר למעשה להשתייכות לקהילת המשפט הישראלית ולקבלת לגיטימציה ממנה. השופטים הצבאיים, המוצבים לשפוט בני עם אחר, ממשיכים ברוחם לשבת בתוך עמם.
החלת החוק הישראלי בבתי המשפט הצבאיים בשטחים היא חלק מתהליך רחב יותר, והיא מסמנת את ההבנה שכיבוש השטחים אינו עוד מצב זמני וחולף. המאמר עוקב אחר התפתחות התופעה, שתחילתה בתגובה לאינתיפאדה הראשונה והמשכה כרוך בהתמוטטות התקוות שנתלו בהסכמי אוסלו. החלת החוק היא חלק מתנועה רחבה יותר לעבר סיפוח דה-פקטו של השטחים ויצירת מערכת מאוחדת בשליטה ישראלית. ההחלה החלקית והבלתי פורמלית של החוק הישראלי באמצעות פסקי הדין של בתי המשפט הצבאיים מאפשרת את מערכת היחסים המיוחדת, המעין-קולוניאלית, בין מערכת המשפט הישראלית האזרחית לזו הצבאית בשטחים. מערכת יחסים זו משמרת את המשפט בשטחים כחיצוני למשפט בישראל, ועם זאת מכילה אותו אל קרבה.