החורף של הרעולות: כיסוי וגילוי ב-2007/8 /
תמר אלאור
בסתיו 2007 הופיעו בעיתונות הישראלית סיפורים על קבוצה קטנה של נשים יהודיות חרדיות שכונו "הנשים הרעולות מבית שמש" (ועד מהרה הודבק להן הכינוי "נשות הטליבאן"). הקבוצה מנתה כחמישים נשים והגדירה קוד לבוש חדש. הנשים כיסו את גופן, את ראשן ופניהן בשכבות בד רבות, דבקו בתזונה בריאה והקפידו על תענית דיבור שעות אחדות ביום.
בחורף 2008 שבו הנשים מבית שמש לכותרות. מנהיגתן נעצרה בשל אישומים בהתעללות גופנית ומינית ב-12 ילדיה. היא הואשמה גם במנהגים פולחניים. המאמר מציב את מקרה המבחן המוגבל של נשות בית שמש אל מול תופעות אחרות של כיסוי וגילוי של הגוף הנשי בפומבי. התגובות להתנהגותן של הנשים, כפי שבוטאו על ידי משפחותיהן, קהילותיהן והמדינה, מנותחות במאמר כדי ללמוד "כמה מגופך יש לראות". בצרפת ובטורקיה הדיון סביב הרעלה מתנהל בשם שיח האזרחות, אך בישראל הוא נעשה דרך הלאום והמגדר (אימהוּת).
ניתוח זה מבקש להראות כי ההתנגדות לרעלות אינה קשורה בהכרח לגזענות, בדיוק כפי שקבלת הרעלות אינה קשורה דווקא לרב-תרבותיות או לסובלנות.