"לאחר אושוויץ": הרגע שבו הפילוסופיה של המוסר הוסטה מצירה /
רונית פלג
התמה של "לאחר אושוויץ", שטבע תיאודור אדורנו, הפכה לתמה מרכזית בהגותו של הפילוסוף הצרפתי בן זמננו ז'אן-פרנסואה ליוטר. המאמר חוקר את הסיבות לדבר ולשם כך מפתח את הטענה שמדובר ברגע של מפנה מכונן בפילוסופיה של המוסר – הרגע שבו הוסטה הפילוסופיה של המוסר מצירה. גלי ההדף של מפנה קיצוני זה התפשטו גם אל השיח הפוליטי הרפובליקני במערב. מפנה זה נוגע בראש ובראשונה לחובה המוסרית של הפילוסופיה של המוסר (שהייתה שם כל העת, מימי אפלטון ועד ימינו) להתנתק מן המחשבה הספקולטיבית ההגליאנית – אותה מחשבה שבאה אל קִצה באושוויץ, כפי שטוען אדורנו – להתנתק ממושגיה העיקריים, מהבחנות היסוד שלה ומן האופרציות הפילוסופיות והמוסריות שלה. המאמר בוחן את השלכותיה הפילוסופיות והמוסריות של חובה זו.
חלקו הראשון של המאמר מבסס את הטענה שהמוות ששמו "אושוויץ" הוא גם האירוע המסמן את קץ השיח הספקולטיבי ההגליאני. חלק זה כולל דיון במשמעויות הפילוסופיות, המוסריות והפוליטיות של הקץ הזה. במרכז הדיון שתי סוגיות מקיפות, הקשורות זו אל זו ומתפתחות זו מזו: הסוגיה הראשונה היא האופנים שבהם הפילוסופיה של המוסר מגיבה לְאסון – כל אסון שהוא, לא רק זה של "אושוויץ". הסוגיה השנייה היא החשיבה מחדש על הסיבה המכוננת את הקשר "אנחנו" – של קבוצה, של קהילה או של אומה באשר היא. חלקו השני של המאמר מתווה את קווי המתאר האפשריים של הגות אתית שעוסקת במחויבות "לאחר אושוויץ", ובעיקר לנוכח קִצה של המחשבה הספקולטיבית ההגליאנית ב"אושוויץ", ומפתח את קווי המתאר הללו בעקבות הגותו של ליוטר.