מותר הכלב מן האדם: מׅגַששים לכלבי גישוש במשטרת המנדט
בנימין בלום
בשנת 1935 ייסדה משטרת המנדט בפלשתינה יחידת כלבים לאיתור פושעים. היחידה, שהוקמה במסגרת הלקחים שהופקו ממאורעות תרפ״ט, הגיעה לשיא פעילותה במהלך המרד הערבי. המאמר סוקר את ההיבטים המשפטיים, ההיסטוריים והסוציולוגיים של הקמת יחידת הכלבים ושל אופני השימוש בכלבי גישוש בתקופת המנדט. השימוש בראיות הכלבים בהליכים פליליים, לעיתים אף כראיה יחידה, מלמד על נכונותם של הבריטים לאמץ שיטות הוכחה בלתי מהימנות באצטלה של מדע פורנזי, במיוחד בעיתות משבר. מדובר בראיות אשר מעצם טיבן קשה לערער על מהימנותן, ובכך טמון כוחן. השימוש בראיות אלו בבתי המשפט המנדטוריים מדגים את כישלונה של מערכת המשפט לעמוד בפרץ בזמן משבר ולבחון ראיות מסוג זה באופן ביקורתי. מעבר לכך, אופני השימוש ביחידת הכלבים מדגימים כיצד רתם השלטון הבריטי טאבו דתי ואמונות תפלות כדי להטיל את מוראו על האוכלוסייה המקומית בפלשתינה, וזאת על אף התחייבותו – במסגרת משימתו המתרבתת – למגר אמונות תפלות באימפריה ולהמירן במדע רציונלי. להחלפתם של גששים מקומיים בבעלי חיים אף נודעה משמעות סמלית: היא עשתה רדוקציה של הגששים האנושיים לחושיהם וליצריהם, ובה בעת הציבה את כלבי הגישוש במדרגה מעל הגששים.