צִלה של השואה על הביואתיקה: מבט השוואתי /
רקפת זלשיק ונדב דווידוביץ'
המאמר מציג דיון ביקורתי בהתמודדות של פרופסיית הרפואה עם פשעי הרפואה של הנאצים, מתוך התמקדות בשיח ובפרקטיקה הביואתיים בארצות הברית, בישראל ובגרמניה. הבחירה במדינות אלו נועדה להביא את הפרספקטיבה של המנצחים, של המנוצחים ושל הקורבן, וכן לאפשר ראייה היסטורית של תהליכי בניית הדיסציפלינה החדשה.
המאמר בוחן את הרצף האפשרי שבין הרפואה הנאצית לבין הרפואה ה"נורמלית": האם, ועד כמה, התפתחה הביואתיקה (של הרפואה ה"נורמלית") מתוך הכרה ברצף זה או מתוך דחייתו? לטענת המחברים, במשך עשורים רבים לאחר מלחמת העולם השנייה הבחינה מרבית הפרופסיה הרפואית בין פשעי הרפואה של הנאצים לבין העשייה הרפואית שלה עצמה. הבחנה זו אפשרה לקהילת הרפואה להתעלם ממחקרים ומפרקטיקות רפואיים בעייתיים, כגון שימוש באוכלוסיות "שבויות" (כמו אסירים וחולי נפש) וטשטוש בין פעילות מחקרית לבין פעילות טיפולית. גם בשנות השישים, כאשר התעצמה הביקורת על הממסד הרפואי, הודחקו בדרך כלל הלקחים האפשריים מהפרקטיקות הרפואיות של תקופת הנאציזם.
המאמר נכתב מתוך תפיסה הקוראת להשתמש בתובנות של ניתוח היסטורי, על ההקשר החברתי, הכלכלי והפוליטי שלו, לצורך ניסוח שאלות אתיות המוצגות בדרך כלל באופן אוניברסלי פוזיטיביסטי. הבנת ההתפתחות של השיח הביואתי ויחסי הגומלין בינו לבין ההיסטוריה של הרפואה, שבכללה השפעתה של השואה והרפואה הנאצית, יכולה אפוא לפתוח צוהר להתבוננות רפלקסיבית בשיח הרפואי והביואתי בהווה.