והפעם, ברגש: עיצובה של עבודת הקורבנות בין ספרות חז"ל לשיח הדתי-לאומי
מירה בלברג
במקרא ובספרות חז"ל הקרבת קורבנות מן החי ומן הצומח מוצגת כדרך המרכזית של עבודת האל, כפי שהיה מקובל ברחבי העולם העתיק כולו. שינויים דתיים, פוליטיים ותרבותיים שהתרחשו מאז סוף המאה הראשונה לספירה גרמו לכך שפרקטיקה זו כמעט חלפה מן העולם, והוחלפה – כך על פי התפיסה הרווחת – בפרקטיקות דתיות הנחשבות "מודרניות" ומעודנות יותר, כגון תפילה ולימוד. יחד עם זה, הדומיננטיות של הקורבנות בתורה ובהלכה, המובנות על ידי חוגים אורתודוקסיים כנצחיות במהותן, מעמתת אורתודוקסים מודרניים עם חוסר ההלימה הבולט בין המסורת הטקסטואלית, המדגישה את חשיבות הקורבנות, ובין ערכים ורגישויות האופייניים לעידן הנוכחי, המסתייגים מרעיון הקורבנות. המאמר מתמקד בשיח עכשווי בנושא הקורבנות המתרחש באתרי שאלות ותשובות באינטרנט המיועדים לציבור הדתי-לאומי בישראל. המחברת מתארת כיצד מבקשים רבנים ובעלי סמכות אחרים להתמודד עם חוסר הלימה זה. טענתה המרכזית היא שהרבנים המשיבים לשואלים, המעלים קשיים והסתייגויות בנוגע לקורבנות, מבקשים להעניק לפרקטיקה זו תכנים חדשים, חושיים ורגשיים, המדגישים את הסובייקט ואת חוויותיו, ולייצר מחדש את הקורבנות בדמיון הדתי כפנטזיה של ודאות דתית מושלמת. בכך מבצעים המשיבים מהלך הפוך במהותו מן המהלך הפרשני שביצעו חז"ל בנוגע לקורבנות לפני כ-1,700 שנה.