• הרחבת תחום החירות, או: מדוע קשה כל כך להבין את גאיה

    לאטור, שהלך השנה לעולמו, עסק רבות בשני העשורים האחרונים ב״גאיה״ – מין גלגול נוסף של תיאוריית הרשת המורכבת מסוֹכנים אנושיים ולא־אנושיים, המזוהה איתו; ואילו לנטון היה תלמידו של ג׳יימס לאבלוק, המזוהה עם השערת גאיה שלפיה כדור הארץ הוא מערכת כוללת ומתהווה שמתרחשת בה אבולוציה הדדית של אורגניזמים וסביבותיהם. כשם שהשערת גאיה כופרת בחלוקות הדיסציפלינריות של מדעי כדור הארץ, המאמר הוא ניסיון לשלב בין המדעים הפלנטריים למדעי האדם ולשאול על היחסים בין עולם הטבע לעולם הפוליטי, בלי להיענות לחלוקות המוכרות בין הטבעי למלאכותי או בין הכורח לחופש. לאטור ולנטון מתווכחים עם כמה מההנחות השכיחות לגבי גאיה: שהיא אורגניזם שלם, שהיא אחדותית ולכידה, שיש לה חוקים קבועים, כיווניות ותכליתיות, כלומר שיש להבינה מתוך מושגי הטבע המוכרים. תחת זאת הם מראים כיצד גאיה מאפשרת להרחיב את חלותו של התחום הפוליטי, ממלכת החירות, לכדי אקולוגיה של הטבע שבה פועלים סוכני חיים מסוגים שונים.

  • אנתרופוקן, הוִִִִֹווּת והיסטוריה: ריאיון עם דיפש צ'קרברטי ופרנסואה ארטוג

    ריאיון שנערך במיוחד עבור תיאוריה וביקורת עם דיפש צ׳קרברטי ופרנסואה ארטוג, שניים מחשובי ההיסטוריונים החיים היום. צ׳קרברטי, שכתב בתחילת דרכו ביקורת פוסטקולוניאלית על ההיסטוריה החברתית המרקסיסטית בחצי האי ההודי ותבע בספר מהדהד לערוך פרובינציאליזציה לאירופה, פרסם בעשור וחצי האחרונים כמה מאמרים רבי השפעה על השינוי הנדרש בתפיסת ההיסטוריה בעידן האנתרופוקן. ארטוג, שהחל את דרכו כחוקר יוון העתיקה ופנה לעסוק בממשלי היסטוריות בתרבות היוונית והנוצרית, פיתח בשנים האחרונות את שאלת הזמניות דרך מחשבת המשבר וקץ העיתים. הריאיון נפתח באופנים השונים שבהם התוודעו השניים אל האתגר שמזמֵן האנתרופוקן לשאלת הזמן ולמחשבת ההיסטוריה בכלל, ובפנייתם לעסוק באתגר זה. אותו מפנה, כך הם מכנים זאת, הוביל את ארטוג לבחון את מעמדו של ההווה לאור משבר האקלים, ואת צ׳קרברטי לחשוב על הזמן הגיאולוגי שאיננו מנוגד לזמן ההיסטורי. למפנה זה יש גם סיבות קונקרטיות: צ׳קרברטי מספר על השרפה בקנברה, העיר שבה שהה בעת לימודי הדוקטורט, שעוררה אותו למחשבה על האקלים ועל קשריו עם ההיסטוריה; ואילו ארטוג מספר כיצד שוטט בברלין בשנות התשעים מייד לאחר איחודה של העיר, וכיצד החל לחשוב על משטרי היסטוריות שונים שמתקיימים במרחב אחד. הריאיון מאפשר לשניים לעבור מן הזמן הביוגרפי אל שאלת הזמן האנתרופוקני שכבר איננו אנושי בלבד, איננו פשוט כרונולוגי, ומעמד ההווה בו מעורער. אולם זמן האנתרופוקן נדון בריאיון גם בהקשרים גיאוגרפיים ותרבותיים מסוימים, גם בעולם הלא־מערבי, ולבסוף במפורש מול זמן הסכסוך הנמתח בישראל/פלסטין. הריאיון נערך באוניברסיטת שיקגו בסתיו האחרון, והוא מופיע בתיאוריה וביקורת בתרגום לעברית ולערבית.

  • الأنثروبوسين، الحاضريّة والتاريخ مقابلة مع ديبِش تشكرابارتي وفرانسوا هارتوغ