במוקד המאמר שני אירועים משפטיים: משפטה של אלזה טרנק, שהועמדה לדין לפי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם בשנת 1951 בגין התנהגותה בעת ששימשה ראש בלוק במחנה הנשים באושוויץ-בירקנאו, ועדותה של ורה אלכסנדר — שהייתה אף היא ראש בלוק באותו מחנה — במשפט אייכמן. שני המשפטים מייצגים קשיים בהתמודדות המשפט הפלילי הליברלי עם השואה בכלל ועם הסוגיה של שיתוף פעולה בפרט. במאמר זה ייבחנו דרכי ההתמודדות השונות של המשפט הפלילי עם התופעה של שיתוף פעולה, מתוך שילוב בין ההיבט המשפטי, ההיסטורי והחברתי. בהיבט המשפטי, המאמר מציב מראה מול המשפט הפלילי בהתמודדותו עם השאלה המורכבת של שיתוף פעולה, באמצעות ניתוח טקסטים משפטיים. שאלה זו מעלה על פני השטח לא רק את השפעתם של כללי המשפט והשיח הפלילי על ההליך המשפטי, אלא גם את השפעתם של גורמים חוץ-משפטיים כגון נסיבות חברתיות ותפיסות מגדריות. בהיבט ההיסטורי, המאמר מציג את חיי היומיום של מחנה הנשים באושוויץ-בירקנאו מנקודת מבטן של אסירות יהודיות "רגילות" ושל אסירות יהודיות בעלות תפקידים, כפי שמציאות זו מוצגת על ידי עדויות משפטיות וחוץ-משפטיות. באמצעות הניתוח הטקסטואלי אבקש לבחון מחדש את הקשר שבין משפט וקהילה מנקודת המבט של החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, ולהציע כי החוק הביא לערעור קשר זה, ושערעור זה השפיע על התמודדות המשפט עם האזור האפור של שיתוף פעולה.