מרוב חברים לא רואים את התערוכה: רואנגרופה ותעשיית היצירה העכשווית

מרוב חברים לא רואים את התערוכה: רואנגרופה ותעשיית היצירה העכשווית

גלית אילת

האוצרת גלית אילת עבדה עם רואנגרופה כמה פעמים במהלך שני העשורים האחרונים. במסה שכתבה לתיק הדוקומנטה היא בוחנת את הרשתות המוסדיות שאפשרו את פעילותו של הקולקטיב, רשתות שנעות על הציר הפוסט־קולוניאלי/ניאו־קולוניאלי שבין הולנד לאינדונזיה. היא מסבירה כיצד מדיניות התרבות של ממשלת הולנד שמה לה למטרה לתמוך בפעילי תרבות מן הדרום הגלובלי ועודדה את הקמתן של יוזמות אמנות בארצות המוצא שלהם. היא חושפת את הקשרים המוסדיים והכלכליים בין ארגונים ממשלתיים ולא ממשלתיים, קרנות פילנתרופיות ומוסדות אמנות הולנדיים לרואנגרופה, ומראה כיצד כל אלה היו מושקעים בצמיחתו ובהתרחבותו של הקולקטיב. אילת בוחנת את הקשרים הללו כחלק מן הפוליטיקה של הפיתוח בעידן שאחרי הקולוניאליזם, ומראה כי הם כיוונו את אופן פעילותו האמנותית של הקולקטיב: הדגש שניתן ל״יצירתיות״, ההטיה אל ההשתתפותיות וההתקהלות והתביעה לדמיין עולם אחר. כך היא טוענת כי מה שנדמה כחדשני, חתרני ולא מערבי, מוּנע למעשה על ידי תעשיית תרבות גלובלית שמרכזה, למרות הכול, הוא מערב אירופה.

Make Friends, Not Art: Ruangrupa and the Current Creative Industry

Galit Eilat

Curator Galit Eilat worked with ruangrupa a few times over the last two decades. In an essay she wrote for the documenta portfolio she looks at the institutional networks that enable the activity of the collective, networks moving on the postcolonial/neocolonial axis between the Netherlands and Indonesia. She explains how the cultural policy of the Dutch government sets the goal of supporting cultural activists from the Global South and encourages the establishment of art initiatives in their countries of origin. She exposes the institutional and economic ties between Dutch governmental and nongovernmental organizations, philanthropic foundations, and art institutions, and ruangrupa, and shows how they were all invested in the growth and expansion of the collective. Eilat examines those ties as part of the politics of development in the postcolonial era and shows that they directed the collective's artistic activity: the emphasis put on "creativity," the bias towards participation and congregation, and the demand to imagine a different world. Thus, she argues that what seems inoperative, subversive and not Western, is actually motivated by a global culture industry centered in Western Europe all the same.

 من كثرة الأصدقاء لا نرى المعرض: روانچروپا وصناعة الإبداع المعاصر 

چليت إيلات