• 1987: כרמלה בוחבוט

    20.00 חינם!
  • אימפריה, לאומיות ויחסי מזרח ומערב ברומן "שמשון" מאת ולדימיר (זאב) ז'בוטינסקי

     

    המאמר מציע קריאה פוסטקולוניאלית ברומן שמשון ובכתיבתו הפובליציסטית של ז'בוטינסקי. המחבר מבקש לעמוד על תרומתו של ז'בוטינסקי להבניית המזרח בשיח הציוני על רקע המגעים בין הלאומיות היהודית לבין האימפריאליזם הבריטי והרוסי. אף על פי שהרומן שמשון פונה לקהל יהודי-ציוני ניכרת בו זיקה לז'אנר סיפורי ההרפתקאות הקולוניאליים בספרות האנגלית, לדימויי המרחב בספרות הרוסית של המאה התשע-עשרה, ולתמות של מיניות ומיתו-פואסיס במודרניזם הרוסי. המאמר מראה כיצד ההמשגה של אזורי הסְפר האימפריאלי וייצוגים של גבריות בספרות הרוסית השפיעו על הדמיון הספרותי הציוני של ז'בוטינסקי. כמו כן, צירקין-סדן בוחן את יחסי הגומלין בין האוריינטציה האימפריאלית לבין האידיאולוגיה הפואטית והחינוך האסתטי הלאומי. במוקד הדיון עומדת הרוויזיה שערך ז'בוטינסקי לתפקידה של האימפריה והספרות הרוסית בפרויקט השחרור היהודי, וחיפושו אחר האלטרנטיבה בדמותן של הספרות האנגלית והאימפריה הבריטית. במובן הזה המאמר עוסק לא רק בזהות היהודית בעידן האימפריאליזם, אלא גם במקומן של הספרות והאימפריה הרוסית בשיח האימפריאלי ובביקורת הפוסטקולוניאלית.

    חינם!
  • בין ספרים – על מהותנות ועל הדרת נשים

    • פוריה גל גץ, 2011. הדתל"שים: מסע אל עולמם של דתיים לשעבר, תל אביב: עם עובד.
    • יעקב ידגר, 2010. המסורתים בישראל: מודרניות ללא חילון, ירושלים ורמת גן: מכון שלום הרטמן, הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן וכתר.
    • נסים ליאון, 2010. חרדיות רכה: התחדשות דתית ביהדות המזרחית, ירושלים: יד יצחק בן-צבי.
    • יאיר שלג, 2010. מעברי ישן ליהודי חדש: רנסנס היהדות בחברה הישראלית, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה.

    דת וזהות דתית הן מתחומי העניין שנדמה שלעולם אינם נדחקים לשולי סדר היום הציבורי. לכן, לא מפתיע שזרם ההוצאה לאור של ספרים העוסקים בזהויות דתיות/חילוניות לא פעם מתגבר. ללא פרספקטיבה היסטורית קיים קושי ללמוד את תזמונם וסמיכותם של ספרים כדוגמת אלה הנסקרים כאן, אשר עוסקים כולם בזהויות דתיות יהודיות. בכל זאת, ארבעת הספרים מצליחים למלא חסר במחקר ובשיח על אודות דתיות/חילוניות בישראל על ידי עיסוק חדש בזהויות ישנות…

    20.00 חינם!
  • דוח מחקר – על ההרכב האתני של אוניברסיטאות המחקר בישראל

    20.00 חינם!
  • המיניות והכיבוש: הקולנוע הפוסט-טראומתי הפלסטיני והישראלי בתקופת האינתיפאדה השנייה

    ניתוחם של סרטים המתארים יחסים מיניים בין-גזעיים בין גברים בקולנוע הישראלי והפלסטיני, שהופקו במהלך האינתיפאדה השניה  או אחריה (2000–2008), מגלה תמונה מורכבת. שני הקורפוסים עוסקים בהצטלבות הפוסט-טראומתית של גזע ולאומיות עם מגדר ומיניות. המאמר בוחן שתי דוגמאות: סרטו הישראלי של איתן פוקס הבועה, וסרטו הפלסטיני הקצר של תאופק אבו-ואיל יומנו של זונה. הסרט הישראלי מתמקד ביחסים מיניים בין-גזעיים שלתוכם חודר טרור, על רקע סצנת הגייז המערבית העירונית, ואילו הסרט הפלסטיני מתמקד ביחסי מין בין-גזעיים בתוך הזיכרון הפוסט-טראומתי של גירוש ואובדן הבית.

    לצד ההבדלים הסוציו-דתיים בין שתי התרבויות ותעשיות הסרטים שלהן יש למבנים אלה השלכות על האופן שבו מיוצגת ה(הומו)סקסואליות. הקולנוע ההומוסקסואלי הפלסטיני והישראלי שנוצר במהלך האינתיפאדה השנייה ואחריה (כפי שהוא מיוצג על ידי שני הסרטים הנדונים) מלמד על רשת מורכבת של יחסים מיניים בין-גזעיים. מאמר זה מציע אפוא חשיבה מחודשת על מושגים תרבותיים כגון גייאיזציה, הגוף החדיר, אוננות, בושה–גאווה–השפלה הומוסקסואלית, מבט וכלכלה סקופית, וכן זיכרון, טראומה ופוסט-טראומה.

    20.00 חינם!
  • הנרטיב האפוקליפטי ובניין האומה במחזה "מושל יריחו"

    20.00 חינם!
  • הפנייה של הדימוי: מעֵבר למבט החזיתי

    מאמר זה עוסק בממד עקרוני של הדימוי החזותי, שאינו מושך בדרך כלל תשומת לב במסגרת השיח התיאורטי הנוכחי. הוא מתמקד בעצם הפנִייָה של הדימוי כהתרחשות שמכוננת את החזותיות שלו וכתנאי יסוד שמאפשר את הפתיחה של הדימוי כמשמעותי מבחינה חזותית. פנייה זו איננה רק מצב ראשוני של חזותיות הדימוי, אלא גם מה שמקנה לדימוי ממד אתי. המאמר מציג את ה"פנייה" הייחודית לדימוי דרך דיאלוג עם תפיסת הפנים שמציע הפילוסוף היהודי-צרפתי עמנואל לוינס. האנלוגיה בין מושג הפנים אצל לוינס ובין הפנייה של דימויים חותרת כנגד קריאות מקובלות בלוינס, המדגישות דווקא את האמביוולנטיות, שלא לומר העוינות של לוינס כלפי החזותי, ואת הניגוד הברור שהוא יוצר בין אין-סופיותם של הפנים לבין המהות הסופית והמחפצנת של דימויים. מטרתו של המאמר היא להראות שהטיפול הפילוסופי של לוינס בפנים האנושיים מציע, אולי אף בניגוד ללוינס עצמו, נקודת מבט ייחודית ועקרונית להתבוננות בתמונות. המאמר מראה כיצד ניתן להבין את הפנים של לוינס באופן שמאיר ממד של אחרוּת בתמונות, ממד שמסרב להיות מוכל, וככזה מאתגר את אחריותו של הפרשן ופותח את העומק האתי של הדימוי. מקרה המבחן המרכזי שבו עוסק מאמר זה הוא שורה של דימויי גרפיטי פרובוקטיביים: פנים היברידיים, אנושיים-חייתיים, שצוירו בידי Klone, אמן רחוב הפועל בתל אביב.

    20.00 חינם!
  • לאחוז במרחב: ייצוגי ההתנתקות בקולנוע התיעודי ובשירה של הקהילה הדתית־לאומית בישראל

    מאמר זה מתמקד ביצירות שנוצרו בזמן ההתנתקות ובעקבותיה, ובוחן באמצעותן את ייצוג ההתנחלות בקולנוע ובספרות של במאים וכותבים מהציבור הדתי-לאומי בישראל. הפרקטיקות השונות של הבניית המרחב של ההתנחלות בכל יצירה ויצירה משקפות קולות שונים במפעל ההתנחלות, לא רק בשאלת מעמדה של ההתנחלות עצמה אלא בשאלת היחסים בין ציבור המתנחלים לבין המדינה ובין תפיסות דתיות לתפיסות לאומיות. לצד הניסיון להצביע על קולות שונים במפעל ההתנחלות עצמו, המאמר מבקש לעורר חשיבה ביקורתית על הזיהוי הרווח בשיח הישראלי בין עמדות ציוניות-דתיות לבין הזדהות עם מפעל ההתנחלות.

  • מסה וביקורת – מונסון ישראלי

    כמה חודשים לפני השחרור שלי מהצבא, קיבל הגדוד שלי הוראה להתכונן ל"ביקורת חיצונית"
    (אותו אירוע מדכא שבו מגיע תת–אלוף כלשהו אל המחנה, ואליו מתלווים, בדחילו ורחימו,
    מפקד הבסיס, סגנו וחוליית שלישים, ובידיהם קלסרים עם חוצצים ושמרדפים, ומדי פעם מונה
    התת–אלוף יתדות אוהל כדי להדגים דקדקנות, ואז מעיר לשליש בנימה ניצחונית "תרשום
    תרשום", וזאת למגינת לבם של החיילים, שיכולים לשאת הכול — משפט תשלום, נזיפה —
    ובלבד שלא יאמרו להם את השם הנורא — "הלמניה" (מוט לתקיעת בזנטים שמרעיד את אמות
    הספים של האיברים הפנימיים ורודף את ה"מהלמן" בחלומותיו עוד שנים לאחר מכן)).
    בפלוגה שלי "נמצאו חוסרים" (ביטוי שמכיל בתוכו סתירה פנימית, שהרי אין האַין יכול
    להימצא, ובכל זאת, חוסר נמצא גם נמצא, ובמהרה התברר שזהו חוסר שחורג מרמת האוגדה:
    רימונים, לבני חבלה וטילי לאו (כך גילינו, אגב, שיש דרגות שונות של אַין: רמת הגדוד,
    רמת האוגדה ורמה שלגביה פסק הדין ברור: עד שלא ממלאים את החסר, לא יוצאים הביתה). במשך יומיים הפכנו את הבסיס, ובעיקר את מאהל התחמושת המכונה "בונקר", ושם, באחד
    הארגזים שהיה אמור להכיל כדורי מא"ג, מצאתי שתי קופסאות ריקות מתחמושת אך מלאות
    בגשם דאשתקד, או כך העדפתי לחשוב על פני האלטרנטיבה, ובתוך אחת מהן צף ספר קמוט.
    בעזרת הקנה של הנשק הרמתי את הספר והצצתי בכריכה הכתומה…

    20.00 חינם!
  • מסה – הערות על ה"פוליטי" וה"פרופסיונלי": בין הובס לקאנט

    20.00 חינם!
  • מסה – פָרְסִי

    20.00 חינם!
  • צִלה של השואה על הביואתיקה: מבט השוואתי

    המאמר מציג דיון ביקורתי בהתמודדות של פרופסיית הרפואה עם פשעי הרפואה של הנאצים, מתוך התמקדות בשיח ובפרקטיקה הביואתיים בארצות הברית, בישראל ובגרמניה. הבחירה במדינות אלו נועדה להביא את הפרספקטיבה של המנצחים, של המנוצחים ושל הקורבן, וכן לאפשר ראייה היסטורית של תהליכי בניית הדיסציפלינה החדשה.

    המאמר בוחן את הרצף האפשרי שבין הרפואה הנאצית לבין הרפואה ה"נורמלית": האם, ועד כמה, התפתחה הביואתיקה (של הרפואה ה"נורמלית") מתוך הכרה ברצף זה או מתוך דחייתו? לטענת המחברים, במשך עשורים רבים לאחר מלחמת העולם השנייה הבחינה מרבית הפרופסיה הרפואית בין פשעי הרפואה של הנאצים לבין העשייה הרפואית שלה עצמה. הבחנה זו אפשרה לקהילת הרפואה להתעלם ממחקרים ומפרקטיקות רפואיים בעייתיים, כגון שימוש באוכלוסיות "שבויות" (כמו אסירים וחולי נפש) וטשטוש בין פעילות מחקרית לבין פעילות טיפולית. גם בשנות השישים, כאשר התעצמה הביקורת על הממסד הרפואי, הודחקו בדרך כלל הלקחים האפשריים מהפרקטיקות הרפואיות של תקופת הנאציזם.

    המאמר נכתב מתוך תפיסה הקוראת להשתמש בתובנות של ניתוח היסטורי, על ההקשר החברתי, הכלכלי והפוליטי שלו, לצורך ניסוח שאלות אתיות המוצגות בדרך כלל באופן אוניברסלי פוזיטיביסטי. הבנת ההתפתחות של השיח הביואתי ויחסי הגומלין בינו לבין ההיסטוריה של הרפואה, שבכללה השפעתה של השואה והרפואה הנאצית, יכולה אפוא לפתוח צוהר להתבוננות רפלקסיבית בשיח הרפואי והביואתי בהווה.

    20.00 חינם!