-
גישה חופשית
הוסף לעגלת הקניותQuick view"עיראקים אשכנזים מאוד": על אותנטיות, גבולות מעמדיים והמטפוריקה של השפה האתנית בישראל
המאמר דן בשינויים שחלו בסטרוקטורה האתנו-מעמדית בישראל, בגבולות הקבוצתיים שמהווים בסיס להדרה ולהערכת הזולת ובשפה הזמינה לישראלים לייצוג גבולות אלו. הטענה המרכזית היא כי בעשורים האחרונים עברה החברה הישראלית תהליך של מִעְמוּד, קרי היחלשות של הגבולות האתניים והתחזקות של הגבולות הסימבוליים והחברתיים המעמדיים. ואולם תהליך זה לא לווה בהתפתחות של שפה מעמדית או שיח המכירים במעמד כבסיס לעמדת סובייקט זהותית. בנסיבות אלו גובר שימוש מטפורי בקטגוריות האתניות הוותיקות, המוטענות ברובד משמעות נוסף, מעמדי במובהק. כשישראלים משתמשים בקטגוריות אתניות הם מתכוונים תכופות למעמד. המאמר מציג דוגמאות רבות מספרות המחקר לכך שהמילה "אשכנזי" משמשת כיום תכופות באופן מטפורי לסימון סגנון החיים והתרבות המעמדית של המעמד הבינוני. שימוש זה תורם לכינון מעמד הביניים המזרחי העולה בתור חריגה, סטייה שאינה אותנטית מעצם הגדרתה. "השתכנזות" איננה אפוא דפוס ממשי של passing, חקיינות תרבותית לצורך היטמעות בקבוצה הלא מסומנת, כי אם אפקט שיחני של תיוג המופנה נגד מעמד הביניים המזרחי מעצם חוסר ההלימה לכאורה בין שיוכו המעמדי לשיוכו האתני. המקרה של השתכנזות מעיד על הפוטנציאל הדכאני של שיח האותנטיות ועל חשיבותה הסוציולוגית של הכרה באותנטיות כבסיס לייחוס ערך במודרנה המאוחרת. לפיכך, על הסוציולוגיה הביקורתית להפנות את מבטה אל ההכרה הלא שוויונית באותנטיות על בסיס אתני-שיוכי, לדפוסים התרבותיים-שיחניים המעצבים אי-שוויון זה ולעוולות שהוא גורם.
₪20.00חינם!הוסף לעגלת הקניותQuick view -
גישה חופשיתהוסף לעגלת הקניותQuick view
"זה לא היה אידיאולוגיה, זה היה הצלת נפש": אינדיבידואליזם רגשי והימנעות משירות צבאי בישראל
בשיח הרווח, התופעה של חוסר נכונות של צעירים ישראלים לשרת בצבא מיוחסת לתפיסות אינדיבידואליסטיות-חומריות ונקשרת עם אתוס כלכלת השוק המתפשט בחברה בעשורים האחרונים. מאמר זה בוחן את מערכי ההסבר שבאמצעותם נמנעים משירות צבאי בני המעמד הבינוני בישראל מצדיקים את פעולתם ומציע הסבר שונה בתכלית לתופעה. הטענה המרכזית המוצגת במאמר היא כי לא תגמולים חיצוניים, אלא רגשות פנימיים – ובעיקר תחושות של אי-הלימה, חרדה, ניכור ואבסורד כלפי הזירה הצבאית – הם ההסבר המרכזי שעומד מאחורי פרקטיקת ההימנעות משירות צבאי ושמנסח אותה כפעולה לגיטימית בעיני מבצעיה. הצדקה זו נשענת על מה שמכונֶה במאמר "אינדיבידואליזם רגשי", עמדה רגשית וקוגניטיבית שמכירה בזכותו של הפרט לממש רצונות מ?נעי רגשות ואינסטינקטים פנימיים ייחודיים ולפעול למען טובתו הנפשית כאשר הוא חווה איום ממשי עליה.
המאמר מבוסס על ראיונות עומק עם 55 נשים וגברים שנמנעו משירות צבאי. נקודת מבטם, המ?שתקת עד כה, חושפת כי הבחירה שלא לשרת בצבא עשויה להתמקם בנקודת ביניים על גבי הרצף שבין האישי לאידיאולוגי ולהתנסח כהתנגדות לתוקפנות שהצבא מפעיל כלפי הפרט-החייל שבתוכו, ולא רק כלפי גורמים חיצוניים שמוגדרים עוינים. עמדה זו חותרת תחת מנגנוני הנִרמול והאִזרוח של השירות הצבאי בישראל.
שיח ההצדקה הרגשי של הנמנעים משירות צבאי מכונן לרוב השלמה עצמית עם הפעולה, אולם בו בזמן הוא עשוי להוביל גם לרגשות אשמה בשל מה שנחווה כפער בין פעולת ההגנה הפרטית לבין ההכרח בהגנה קולקטיבית על המדינה. מערך ההצדקה של הנמנעים משירות צבאי, על אף הסדקים המתגלים בו, חושף ממד חשוב בדינמיקה המתעצבת של יחסי צבא וחברה בישראל ומציע להכיר בכך שחובת הגיוס האוניברסלית מייצרת תוצאות אישיות וחברתיות מגוונות יותר מכפי שנהוג לייחס לה.₪20.00חינם!הוסף לעגלת הקניותQuick view -
גישה חופשיתהוסף לעגלת הקניותQuick view
"מה תחזו בשולמית?": תיאטרון, פסטורלה, ומִרחוּב שיר השירים בתרבות הציונית
התיאטרון, כאמנות המתרחשת בחלל, מסוגל להציע פרשנות מרחבית לטקסטים הקאנוניים של התרבות. מאמר זה בוחן את המִרחוב התיאטרוני של שיר השירים בטקסטים מהתרבות העברית של המחצית הראשונה של המאה העשרים ועוקב אחר התפקיד של שיר השירים בדמיון המרחבי הציוני.
לאור המורשת הפרשנית הארוכה במערב הקוראת את שיר השירים כדרמה פסטורלית, המאמר מתמקד במתח שבין עיר לטבע בטקסט המקראי ובביצועיו השונים בתרבות הציונית. במסגרת הקריאה של שיר השירים כפסטורלה העיר משמשת נקודת מוצא שמתוכה עולים תיאורי הטבע האידיליים כפנטזיה אורבנית. אולם השימוש הרווח בשיר השירים בתרבות הציונית מכחיש לרוב את הממד העירוני שבטקסט המקראי ומוצא בו רק הבטחה לשחרור בחיק הטבע – הבטחה שהפרויקט הציוני עצמו מבקש לממש.
שלושת הטקסטים שעומדים במרכז המאמר – שני מחזות ואוטופיה אחת – מקיימים כל אחד בדרכו דיאלוג סבוך עם מורשת הפסטורלה. בכך הם מציעים קריאת נגד לשימוש הרווח בשיר השירים בתרבות הציונית: הם מנכיחים את העיר מחדש, מעמתים אותה בקונפליקט דרמטי עם מרחבי הטבע ומציגים את ניצחונה על פני מרחבים אלו. מתחת לפני השטח של שלושת הטקסטים מבצבצת החרדה כי הפרויקט הפסטורלי של הציונות, והגילום של שיר השירים בתוך פרויקט זה, אינם עתידים להתממש ואולי כבר בעצם אבודים. מבחינה זו הם מגלים את הדיסוננס הטמון בלב לבו של הפרויקט הציוני – ובהבטחת הגאולה הפסטורלית שמצא פרויקט זה בשיר השירים.₪20.00חינם!הוסף לעגלת הקניותQuick view -
גישה חופשית
הוסף לעגלת הקניותQuick viewרצח רבין והשוליים האתניים של הציונות הדתית
מאמר זה מבקש להסביר את זהות רוצחו של יצחק רבין דרך ניתוח הקטגוריה הסוציולוגית שאליה השתייך. שיעור גבוה של רוצחים פוליטיים בישראל הגיעו מהשוליים האתניים של גוש אמונים וקהילת המתנחלים האידיאולוגיים. הקשר שבין הציונות הדתית, ובתוכה מנהיגות המתנחלים, לבין המזרחים בישראל, וכן מרכיבי האידיאולוגיה-תיאולוגיה מבית מדרשו של הרב קוק, יוצרים יחד מעין הזמנה למזרחים להצטרף לקולקטיב האידיאולוגי, אך חסמים חברתיים ותרבותיים מקשים עליהם לעשות כן. הביוגרפיה של יגאל עמיר, וקבוצות השייכות המורכבות שלו, מיקמו אותו במעמד ביניים בשולי קהילת המתנחלים, שכלל אימוץ סלקטיבי של ערכיהם בלי לאמץ את החסמים מפני שימוש באלימות פוליטית.
₪20.00חינם!הוסף לעגלת הקניותQuick view -
גישה חופשיתהוסף לעגלת הקניותQuick view
על הֲזָרָה ואִזרוח: הערבית והעברית בשילוט הדרכים בגליל
מאמר זה בוחן את הייצוג החזותי-לשוני של השפה הערבית ושל השפה העברית בשילוט הדרכים של מנגנוני השלטון הישראלי בחבל הגליל. לאור העובדה שהמרחב בישראל הוא תוצר של הבניה ממסדית-לאומית, ובמסגרת יחסי הכוחות של רוב-מיעוט המעצבים את התודעה הפוליטית, שלטי הדרכים משמשים מכשיר רב-עוצמה בידי המדינה להקניית ערכים תרבותיים, חברתיים ולאומיים לתושביה. שלטי הדרכים הם חלק מתהליך של ייצור הנוף הלשוני, וביכולתם להשפיע על הערכים, האמונות ודרכי החשיבה של המשתמשים במרחב. המאמר מציע סקירה שיטתית ראשונה מסוגה של היבטים שונים של השילוט: מיקומם וארגונם של השמות הערביים והעבריים על השלטים, הבולטות שלהם בנוף וסוגיית כתיבתם ותעתוקם.
ניתוח היבטים אלה של שילוט הדרכים בגליל חושף מדיניות רטורית הפועלת בשני כיוונים: מחד גיסא, השלטים יוצרים הדרה מרחבית של הזיכרון הפלסטיני בניסיון לאזרח את החברה הפלסטינית באמצעים לשוניים מניפולטיביים, שיביאו אותה לקבל את דימויי השלטון על חשבון המאגר הטופונימי העשיר שלה ולפתח קשר מטושטש ומעורפל לסביבה; ומאידך גיסא השלטים מנכיחים את זהותה של הלשון העברית ואת עולם הדימויים הנקשר אליה במטרה לתמוך בפרויקט הציוני, לחזק את התודעה האזורית של דוברי העברית ולפתח בקרבם תחושת שייכות וניכוס מרחבי. ואולם, כפי שאופייני למצבים קולוניאליים מורכבים, לעולם אין מדובר על יחסי כוחות חד-ממדיים בין החברה השולטת לחברה הנשלטת ובין המוענים לנמענים. תחת זאת, המאמר חושף את הפוטנציאל החתרני של הקריאות היומיומיות במרחב ושל המשא ומתן הדינמי בין הקבוצות המעורבות.₪20.00חינם!הוסף לעגלת הקניותQuick view -
גישה חופשיתהוסף לעגלת הקניותQuick view
הטראומה והמדינה ב"בקומת הקרקע" מאת אהרן אפלפלד
סיפורו של אהרן אפלפלד "בקומת קרקע" (שפורסם ב-1962 בקובץ עשן) מתרחש ברובו בתוך בית פלסטיני שנחרב במלחמת 1948. המאמר בוחן את המשמעויות העולות מן העובדה שהסיפור בוחר למקם את פליטי השואה בחורבה פלסטינית. מאמציה של המדינה למחוק את זיכרון הנכבה על ידי הריסת הבית הפלסטיני אמורים לתרום לחבירתם של פליטי השואה לישראליות, אבל המהלך הזה נכשל ומיקום זיכרון השואה באתר של זיכרון הנכבה הפלסטינית מייצר התנגדות לסמכותה של הזהות הישראלית. הדיבור מן השוליים מאפשר לאפלפלד להתרחק מן הטיפול המדחיק של המדינה הציונית בטראומת השואה ("משואה לתקומה") ובכך הוא מקנה, אולי בעל כורחו, קול לגורל הפלסטיני בנכבה. הסיבה לכך היא שרתיעתו של אפלפלד המהגר והפליט מהגיוס של טראומת השואה ומהמסגור של זיכרונה כזהותם האקסקלוסיבית של חברי מדינת הלאום היהודית, מהגרים שאמורים להפוך באחת לילידים, מביאה אותו להנכיח בדרך אגב את זיכרון הטראומה הפלסטינית מבלי לראות בו איום על זהותה של המדינה היהודית ועל צדקת קיומה. שתי הטראומות – זו של השואה וזו של הנכבה – אינן מוצבות אצל אפלפלד כבנות השוואה ולכן גם אינן מתחרות זו בזו.
כניסתו של אפלפלד לספרות הישראלית הטילה עליו אחריות של מי שחבר לספרות הריבונית של "דור המדינה" – ספרות שהתאפיינה בפיצול עמוק של הסובייקטיביות של כותביה כסופרים ישראלים. הקאנוניזציה של אפלפלד היא אקט מובהק של אינטרפלציה, שנגזרת ממנו גם תביעה לאחריות. והנה, הפיצול הזה של הסובייקט הריבוני הוא פיצול של עמדת האחריות שלו: מצד אחד הוא נדרש להיענות בכתיבתו לתביעה שמופנית אליו לייצג במסגרת הריבונות הישראלית את הטראומה של הקורבן היהודי, ומצד שני נתבע ממנו, כישראלי, ליטול על עצמו אחריות לטראומה של המעוול שחולל את הנכבה.₪20.00חינם!הוסף לעגלת הקניותQuick view -
גישה חופשיתהוסף לעגלת הקניותQuick view
מסה וביקורת – מה שירוחם צריכה זה עוד בית כנסת: על דטרמיניזם אתנו-חברתי וגאולה משיחית
♦ אלישיב רייכנר, 2013. דווקא שם: סיפורם של אנשי ההתיישבות החברתית, תל אביב: ידיעות ספרים.
♦ פנינה מוצפי-האלר, 2012. בקופסאות הבטון: נשים מזרחיות בפריפריה הישראלית, ירושלים: מאגנס.
♦ קובי עובדיה, 2013. העונה האחרונה של מוטי ביטון, ירושלים: כתר.
-
קשה להפריז בהיקף התארים השליליים שיוחסו לעיירות הפיתוח בדרום וליושביהן מהיווסדן ועד היום. ההתייחסות ליישובים אלה כאל נטל לאומי, בהיותם מעוזי אבטלה, שוליות ונחשלות תרבותית, מתעדכנת מעת לעת בטוויסט שיחני כזה או אחר, אך התחושה העיקשת היא שמדובר בפצע שמסרב להירפא. בימים מדממים אלה שבהם ניטש עימות נרחב בין חמאס לצה"ל בדרום הארץ, הצורך לעסוק בהתיישבות בגבול הדרום על היבטיה ההיסטוריים והאתנו-פוליטיים מקבל משנה תוקף. מדיניות פיזור האוכלוסין בראשית ימי המדינה השתמשה במהגרים ממדינות ערב והאסלאם ככוח חלוצי בעל משקל דמוגרפי במסגרת המאמץ לבינוי האומה…
₪20.00חינם!הוסף לעגלת הקניותQuick view -
גישה חופשית
הוסף לעגלת הקניותQuick viewמסה וביקורת – רוח קדם: על תהליך הפיכתה של הדת בזמננו לאתיקה
ברוך שפינוזה ועלמה זהר נבדלים ללא ספק בדברים רבים, אולם הצורה השונה בתכלית שבה הם תופסים את המערך ההלכתי היהודי מעידה על יותר מהבדלי אישיות או טעם. ב–350 השנים שמבדילות ביניהם התרחשו במערב תהליכים דרמטיים, תמורות שבמסגרתן הפכה הדת המערבית עבור רבים ממסגרת חברתית ומסורתית לתרגולת אישית טרנספורמטיבית…
₪20.00חינם!הוסף לעגלת הקניותQuick view -
גישה חופשית
הוסף לעגלת הקניותQuick viewוהפעם, ברגש: עיצובה של עבודת הקורבנות בין ספרות חז"ל לשיח הדתי–לאומי
במקרא ובספרות חז"ל הקרבת קורבנות מן החי ומן הצומח מוצגת כדרך המרכזית של עבודת האל, כפי שהיה מקובל ברחבי העולם העתיק כולו. שינויים דתיים, פוליטיים ותרבותיים שהתרחשו מאז סוף המאה הראשונה לספירה גרמו לכך שפרקטיקה זו כמעט חלפה מן העולם, והוחלפה – כך על פי התפיסה הרווחת – בפרקטיקות דתיות הנחשבות "מודרניות" ומעודנות יותר, כגון תפילה ולימוד. יחד עם זה, הדומיננטיות של הקורבנות בתורה ובהלכה, המובנות על ידי חוגים אורתודוקסיים כנצחיות במהותן, מעמתת אורתודוקסים מודרניים עם חוסר ההלימה הבולט בין המסורת הטקסטואלית, המדגישה את חשיבות הקורבנות, ובין ערכים ורגישויות האופייניים לעידן הנוכחי, המסתייגים מרעיון הקורבנות.
המאמר מתמקד בשיח עכשווי בנושא הקורבנות המתרחש באתרי שאלות ותשובות באינטרנט המיועדים לציבור הדתי-לאומי בישראל. המחברת מתארת כיצד מבקשים רבנים ובעלי סמכות אחרים להתמודד עם חוסר הלימה זה. טענתה המרכזית היא שהרבנים המשיבים לשואלים, המעלים קשיים והסתייגויות בנוגע לקורבנות, מבקשים להעניק לפרקטיקה זו תכנים חדשים, חושיים ורגשיים, המדגישים את הסובייקט ואת חוויותיו, ולייצר מחדש את הקורבנות בדמיון הדתי כפנטזיה של ודאות דתית מושלמת. בכך מבצעים המשיבים מהלך הפוך במהותו מן המהלך הפרשני שביצעו חז"ל בנוגע לקורבנות לפני כ-1,700 שנה.
₪20.00חינם!הוסף לעגלת הקניותQuick view -
גישה חופשיתהוסף לעגלת הקניותQuick view
פעילויות חסרות תוחלת: על השתלות פרפורמטיביות, זהות ואוטופיה ביצירתו המוקדמת של פנחס כהן גן
במחצית הראשונה של שנות השבעים של המאה העשרים ביצע האמן פנחס כהן גן סדרת "פעילויות" אמנותיות שהיוו נדבך חשוב במפנה הפרפורמטיבי באמנות הישראלית, קרי המעבר מיצירת האמנות המגולמת באובייקט המוגמר והנצחי אל פעולת היצירה תלוית הזמן והמקום ואל הסובייקט היוצר. מאפיין פרפורמטיבי בולט וייחודי בפעילויותיו של כהן גן היה השימוש שעשה במתודת ה"השתלה": החדרת גורם זר לתוך סביבה מובחנת (אקולוגית, תרבותית או אסתטית) בניסיון חסר סיכוי לשלבו בתוכה. פעילויותיו של כהן גן, המהגר ממרוקו, ה"פליט", היו אוטוביוגרפיות: הן לא רק שיקפו את רוח הזמן המושגית ואת הרצון לדה-מטריאליזציה של האמנות, אלא גם ובמיוחד היוו את המנגנון שאפשר לו להעביר בהדרגה את הדגש ביצירתו אל עיסוק בעצמי ובזהותו בהקשריהם ההיסטוריים, התרבותיים והפוליטיים. פעולות ההשתלה תרגמו את חוויית הזרות של כהן גן ואת כישלון התכתו בכור הישראליות למעשה אמנותי. המחבר בוחן את עבודותיו של כהן גן מבעד לפריזמה תיאורטית משולבת של מחקר הפרפורמנס והשיח המזרחי הביקורתי, ובהקשר של המפנה הפרפורמטיבי באמנות הישראלית. הוא מנסח ומפענח את המתודולוגיה הייחודית של פעילויותיו ומציע קריאה חברתית-פוליטית שלהן, על רקע הנכחתה (הגלויה והסמויה) של שאלת הזהות ולאור הנסיבות ההיסטוריות של התקופה (ישראל בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים) והתעוררותו המחודשת של שיח האוטופיה באותן שנים.
₪20.00חינם!הוסף לעגלת הקניותQuick view -
גישה חופשיתהוסף לעגלת הקניותQuick view
תיק עבודות – שָׂמֶיִם משוחררים: אמנות, המבט מלמעלה ויצירתו של ידע אזרחי חדש
הידיעות בעיתונות על כך שכוכב הקולנוע ג'ורג' קלוני החליט להקדיש את כל הכנסותיו מהקמפיין של חברת "נספרסו" למימון פרויקט בשם Sentinel Satellite – המפעיל לוויין אזרחי שיתעד את פשעי המלחמה המתרחשים במלחמת האזרחים בסודן – העלו חששות מוצדקים באשר לדינמיקה העדינה שבין כוונות טובות, כסף גדול ושימוש אזרחי בטכנולוגיות צבאיות. מי מחליט היכן ואיך יופצו תמונות הלוויין? מה באשר לפרטיות של תושבי סודן שאינם מעוניינים להיות נתונים לפיקוח מתמיד? ומה המעמד המשפטי, המוסרי והערכי של דימויים כאלה, המופקים באסטרטגיות המזוהות עם ההיסטוריה של השליטה והדיכוי הקולוניאליסטי? כדי להסיר את החששות, קלוני לא פעל לבדו. הוא חָבַר לארגון האקטיביסטי לזכויות אדם Project Enough ,ושיתוף הפעולה ביניהם העניק לפרויקט לגיטימציה מוסרית, אם כי לא פתר את הסתירות הגלומות בו…
₪20.00חינם!הוסף לעגלת הקניותQuick view -
גישה חופשיתהוסף לעגלת הקניותQuick view
מסה וביקורת – מבקר או מאשר? מבט נוסף על הסרט "שומרי הסף"
יותר משנה וחצי מאז שהוקרן לראשונה בפסטיבל הסרטים הבין–לאומי בירושלים, שומרי הסף, סרטו של הבמאי דרור מורה משנת 2012 ,עדיין נוכח בשיח הציבורי בישראל. לאחר שהתמודד ב–2013 על פרס האוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר (שבו לא זכה לבסוף), עוּבַד הסרט לסדרת טלוויזיה ובה חמישה פרקים, שהוקרנה בערוץ הראשון של הטלוויזיה הישראלית. לאחרונה הופיע גם ספר ובו תמלילי השיחות שקיים הבמאי עם ששת מרואייניו, כולם ראשים לשעבר של שירות הביטחון הכללי (להלן השב"כ): אברהם שלום, יעקב פרי, כרמי גילון, עמי איָלון, אבי דיכטר ויובל דיסקין…
₪20.00חינם!הוסף לעגלת הקניותQuick view
- ראשי
- על אודות
- גיליונות קודמים
- גיליון 57 | חורף 2023
- גיליון 56 | קיץ 2022
- גיליון 55 | חורף 2021
- גיליון 54 | קיץ 2021 | דרום
- גיליון 53 | חורף 2020
- גיליון 52 | הימין החדש
- גיליון 51 – בעלי חיים
- גיליון 50 | חורף 2018
- גיליון 49 | חורף 2017
- גיליון 48 | קיץ 2017
- גיליון 47 | חורף 2016 – ההתנחלויות: פרספקטיבות חדשות
- גיליון 46 | קיץ 2016
- גיליון 45 | חורף 2015
- גיליון 44 | קיץ 2015 – הודו / ישראל
- גיליון 43 | סתיו 2014
- גיליון 42 | אביב 2014
- גיליון 41 | קיץ 2013
- גיליון 40 | קיץ 2012 – השואה והדיסציפלינות
- גיליון 39-38 | חורף 2011
- גיליון 54 | קיץ 2021 | דרום
- גיליון 55 | חורף 2021
- גיליון 56 | קיץ 2022
- גיליון 37 | סתיו 2010
- גיליון 25 | סתיו 2004 – ארוטיקה ופריון
- גיליון 11 | חורף 1997
- גיליון 57 | חורף 2023
- הנחיות להגשת כתבי יד
- רכישת מינוי
- חיפוש מתקדם
- צרו קשר